*את ואני אדמה | מיה טבת דיין | 6 דקות בשישי | 1.11.2024*
השבוע נתקלתי בצילום של צלחת שמופיע עליה הכיתוב הזה באנגלית: "את ואני אדמה". ובהמשך כתובה גם השנה שבה הצלחת הזאת נוצרה, 1661. אולי הכותב התכוון ל"אתה ואני אדמה"? ואולי זה בכלל לא גבר שכתב על הצלחת, אלא אישה? לא נדע. הצלחת הזאת נמצאת היום באוסף המוזיאון הבריטי בלונדון, אבל המקור שלה בכלל לא אמנותי, היא נמצאה בתעלות הביוב של העיר. באופן מפליא היא נמצאה בשלמותה, למרות היותה צלחת חרס. היא החזיקה מעמד 363 שנים בביוב, צבועה בלבן והכיתוב עליה, באפור תכלכל, לא נפגם.
.
דבר ראשון חשבתי לעצמי, איזו צלחת רומנטית! חשבתי את זה כי כשאני בהקדשה לספרי "לאן שנצוף שם בית" כתבתי בהקדשה: "להראל - האדמה והבית", וזה עד היום גדול בעיני מכל מילת אהבה שיש בלקסיקון. כי להצליח להעניק למישהו או למישהי תחושה של בית בעולם, של אדמה יציבה, יש משהו גדול מזה? ולכן היה לי ברור מיד שהצלחת הזאת היא צלחת רומנטית, ודמיינתי את זוג האוהבים בלונדון של המאה ה-17 ואת המתנה הזאת שנמסרת ביניהם.
.
אבל אז קראתי עליה קצת. לא המון, כי איש לא ממש יודע דבר על הצלחת שנמצאה בביוב האנגלי. חוקרים שניסו לפענח אותה אמרו שלא מדובר באימרה נפוצה. למען האמת, זה הפריט היחיד המוכר שכתוב עליו "את ואני אדמה". אבל אם מסתכלים על שנת 1661 מגלים שמי שחיו אז עברו הרבה מאוד טלטלות של מלחמות דת אכזריות וזעזועי שלטון. ושנים ספורות לאחר מכן פרצה המגיפה הנוראה של לונדון ומיד אחריה השריפה הגדולה. כלומר, מי שהכין את הצלחת הזאת ידע - ממש כמונו עכשיו – איך זה מרגיש כשהאדמה רועדת לך מתחת לרגליים.
.
לא סתם בכל אירופה בתקופה הזאת האמנות והפילוסופיה שבו והזכירו שהחיים זמניים ומלאי הבל. שהכל בר חלוף, ושבסוף כולנו נשוב לאדמה. שייקספיר כתב על כך במחזות שלו, פילוסופים עסקו בשאלת הזמניות של החיים, סמלים של מוות הוטבעו אפילו במטבעות, ואם יצא לכם לראות ציורים מהתקופה ולתהות למה הם מלאים בגולגולות, נרות כבויים, שעוני חול ופירות נרקבים – זו הסיבה. הזמניות. זה המסר.
.
אבל אף אחד מהם לא כתב משפט יפה כמו "את ואני אדמה".
.
יש חוקרי אמנות שאומרים שמי שכתב על הצלחת הזאת התייחס לפסוק התנ"כי "מעפר באת ואל עפר תשוב". ויש גולשים שהחליטו שמדובר בכלל בניסוח אקולוגי, תזכורת לכך שחשוב לשמור על האדמה שלנו, לא להרעיל את המים, וחלק מהגולשים הללו אפילו קעקעו את הכיתוב הזה על גופם, כלומר הם כתבו "את ואני אדמה, 1661", ככה, עם השנה והכל.
.
וככה הבנתי שאני ממש לא הראשונה שהצלחת הזאת משלבהת את המחשבה שלה. למרות שלאף אחד, ממש כמוני, אין באמת מושג מי יצר אותה, עבור מי, ומה בעצם נאמר בה.
.
בכל אופן אנחנו בימי מלחמה, ונזכרתי במשפט מכונן מהאפוס ההודי המהאבהרטה, שאומר: "האדמה הזאת, שעליה חיים כל היצורים, היא נצחית. מלכים רבים חשבו שהם הבעלים שלה, אבל בסופו של דבר היא בלעה את כולם, אחד אחרי השני."
.
המשפט הזה נחשב מכונן כל כך כי הוא נותן פרופורציות לכל מלחמה על האדמה. מה הטעם להילחם על אדמה ולהאמין שאתה שולט בה, אם בסוף עם מותך גם אתה נקבר בה? אנחנו מציינים עכשיו שנה וחודש למלחמה הארוכה הזאת, כשברקע צפון קוריאה שולחת טילים ליפן, ורוסיה מעצימה כוחות מול אוקראינה, וקראתי שזה ממש לא הכל, שיש כיום 45 מוקדים שונים בעלם של סכסוכים על אדמה. 45!
.
ואז מופיעה מולי צלחת בת 363 שנים ומזכירה באותיות תכלת את מה שבני האדם שבים ושוכחים בכל דור מחדש, בשעה שהם שבים ומחדשים את המלחמות ואת המחשבה שבכלל אפשר לשלוט בדבר מה - "את ואני אדמה".
.
אולי בגלל זה הצלחת הזאת לא עוזבת אותי מאז שגיליתי אותה?
.
בכל אופן, רציתי לספר שפעם, בהודו, ישבתי באיזו מסעדה בלב השדות של דרום היבשת, ועל השולחן מישהו השאיר חלוק נחל שכמעט זרקתי לקרקע, עד שראיתי שכתוב עליו משהו. קירבתי את הפנס וקראתי: PLEASE TURN ME OVER. "בבקשה הפכי אותי". וכשהפכתי אותו מצאתי על צידו השני את הכיתוב THANKS MUCH BETTER! , "תודה, ככה הרבה יותר טוב!"
.
זה הצחיק אותי, שמישהו הכין את הכיתוב הזה בטוש על האבן, ואז זה חימם את לבי, כי הרגשתי פחות בודדה, כאילו האבן הזאת דיברה אלי, ובסוף החלקתי אותה לכיס שלי ועד היום היא נמצאת איתי, מונחת על מדף בארון הספרים בבית.
.
ואני מספרת את זה כי אולי אותו טריק מתרחש גם עם הצלחת הזאת משנת 1661, אולי הצלחת הזאת, שעשויה חרס, פונה אלינו בעצמה, ממש כמו האבן שלי מהודו, ומזכירה בגוף ראשון למי שמתבוננת בה "את ואני אדמה". כלומר, שאולי היא צלחת ואת בת אדם, אבל בסוף שתיכן עשויות אותו חומר. בסוף כל הכדור הזה עשוי מחלקיקי כוכבים שהתפוצצו ונשרו לפה. חומר כוכבי שקיבל צורות שונות. צמחים, אבנים וחיות. שרד היסטוריות גדולות. העביר שנים ארוכות בניסיון להחזיק מעמד.
.
כמה קל להזדהות עם זה עכשיו, כשבעצמנו אנחנו אחרי מגיפה ארוכה ובעיצומה של מלחמה ארוכה. כמה קל לחוש שהאדמה לא רק רועדת מתחת לרגליים, היא עצמה הרגליים, והגוף שלנו, והלב שלנו, ואנחנו בעצמנו הרעד הזה. אנחנו, והצלחת, ובעצם כל מה שנברא.
.
שתהיה לנו שבת שקטה, שנהיה כולנו אדמה שקטה, ושאיכשהו גם נזכור את זה,
.
.
מיה טבת דיין
