טורים ומסות

אנחנו השוק השקוף

כשהמשוררת מיה טבת דיין היתה בת חמש הגיעה משפחתה כמעט עד סף עוני, ומאז עיצבה תודעת האֵין כל בחירה שעשתה. אבל גם עם סיפורי ילדות אחרים, נשים חיות מחוץ לארץ הכלכלה המובטחת ואוחזות במחשבה ענייה. איך נפסיק להיות גוֹלוֹת מכסף?

עוד מחכה לאחת

הבושה, ההסתרה, הפחד – האם יש מודל טוב להתבגרות הנשית?

פמיניזם כפי שלימדתי את בנותיי - המסה שממנה בסוף נולד הספר

המחזור, השיער, הבעלות, עבודת האימהות והשפה – המשוררת מיה טבת דיין מציעה לבנותיה נרטיב נשי חדש

החברה הגאונה

המשוררת מיה טבת דיין כותבת על חברתה אורית מוסינזון, יזמית ההייטק ומעמודי התווך של תעשיית הסטארטפים בישראל, שמתה השנה ממחלת הסרטן
מיה טבת דיין הילדה ואמא שלה

להיות אמא ללא אמא

1. שנתיים לפני שאמא שלי מתה, עמדנו ליד השיש במטבח של ביתה ואמרנו זו לזו שאין מה להפסיד. היא היתה כבר חולה אז, בשלב שבו

מבט מהבית לחצר הירוקה

כמה הרהורים על תודעת שפע

יוצא ששוב אנחנו מפרקים בית שלם ומוסרים הלאה את כל רכושנו. עשינו את זה שנה לפני שנסענו לפה. חילקנו הכל ועברנו להתגורר עם אבא שלי,

על הרילוקיישן

כבר שבועות שהמילה הכי מדוברת בסביבתי היא רילוקיישן. שמעתי אותה

על השיבוש לטובה

אתמול דיברתי מול כמה מאות רופאות, פסיכולוגים, עובדות סוציאליות ומטפלים