השבוע, עם הידיעות המתהדקות סביבנו ותחושת הכוננות המתגברת, הרגשתי את המשפט הזה ממש בגוף: כל העולם כולו גשר צר מאוד. שוב דיפלומטים עזבו את ישראל, שוב טיסות החלו להתבטל, הפוסטים העולמיים ברשתות הפכו את ישראל סופית לשק החבטות של העולם, גם מימין וגם משמאל, ומרגע לרגע הגשר בתוכי נהיה צר יותר ויותר.
.
מי שטבע את המשפט הזה, רבי נחמן, ידע שככל שהעולם צר עלייך מה שמתגבר הוא הפחד. לא שום רגש אחר – לא העצב שלך, לא הצער, לא הקנאה, לא השנאה, כל הרגשות האלו נראים פחותים בחשיבות כשהעולם צר עלייך. למי יש פריווילגיה להתעסק בהם עכשיו? נותר רק רגש קיומי מוכר ומזוקק של פחד, ולכן גם ההמשך של המשפט מתייחס רק לזה: והעיקר לא לפחד כלל.
.
אבל איך לא תפחדי כלל, ועוד כשהגשר הפנימי נהיה צר כל כך בימי מלחמה?
.
כשישבתי השבוע מול הים נזכרתי באחד הסיפורים האהובים עלי ביותר מהמסורת ההינדית. כשלימדתי הינדואיזם באוניברסיטה, דאגתי ללמד את הסיפור הזה בכל קורס או סמינר, גם אם הוא לא היה הכי קשור לנושא, פשוט כי הוא היה מסוג הסיפורים שרציתי שתלמידיי ירכשו לא רק כידע, אלא גם כצידה לחיים.
.
והסיפור הזה, כמו שתראו, קשור גם לשם שלי: מיה. או כפי שבהודו מאייתים אותו בהברה ארוכה ומתמשכת: מאיה.
.
במשך שנים מקרוביי בהודו היו נדים כלפיי בראשם ואומרים: "מאיה, איזה שם מצער!" ואז היו מציעים לי להחליף את השם. כי מאיה, בהינדואיזם, היא "אשליה", מהסוג שגורם לנו לראות את העולם בצורה מעוותת. או אם תשאלו את רבי נחמן, המאיה גורמת לנו לראות את העולם בצורה צרה מאוד. ומפחידה מאוד. אבל אם מצליחים לראות את המאיה, את האשליה עצמה, מפסיקים ליפול בה שוב ושוב. וזה אומר שאת מיד משתחררת מהרבה תפיסות ורגשות מוטעים. מהרבה פחד מוטעה. מה הפלא שיש הוגים הינדים שהקדישו את חייהם לשאלה הזאת, איך לראות את המאיה?
.
אז פעם האיש החכם ביותר בעולם פגש את האל. לאיש החכם קראו נארדה. לאל קראו וישנו. נארדה החכם הרגיש שיש בידיו הזדמנות פז, כי היתה שאלה אחת בלבד שהוא לא הצליח למצוא לה את התשובה, וזו כמובן השאלה: מהי המאיה?
.
.
אבל האל וישנו אמר לנארדה: תאמין לי, עדיף לך לא לדעת. המאיה אכזרית ומסוכנת. שאל אותי שאלה אחרת.
.
אבל נארדה החכם התעקש. הוא אמר, לא איכפת לי כמה זה מסוכן ואכזרי, אני ממש חייב לדעת. ובתגובה האל וישנו הצביע על נהר סמוך ואמר לו, לפני שנתחיל בבקשה גש רגע לנהר ותביא לי דלי מלא במים.
.
נארדה מיהר אל הנהר עם דלי בידו, נכנס למים, ועוד לפני שמילא את הדלי הגוף שלו השתנה: הוא לא היה עוד גבר שמנמן עם זקן לבן בגיל העמידה, אלא הפך לבחורה צעירה מאוד ויפה מאוד. גם הזיכרון שלו השתנה. הוא לא זכר את הגבר שהיה. הוא לא זכר איך בכלל הגיע לשם. קצת כמו בחלום, הוא פשוט מצא את עצמו בנהר, הוא היה בחורה עם דלי, והיא מילאה מים.
.
באותו רגע חלף בסמוך נסיך על כרכרה, עצר מול הבחורה היפה במים, התאהב בה במבט ראשון, הציע לה נישואין, ומבלי לדעת לאן היא שייכת, היא התחתנה איתו. הם חיו בארמון, נולדו להם 12 בנות ובנים ומאות נכדים ונינים. היו להם אדמות רבות. והחיים היו נוחים ומאושרים.
.
עד שיום אחד פקד מבול את האדמה, המים עלו ועלו והם החלו נסחפים יחד עם החיות שלהם, הרכוש שלהם, וכל צאצאיהם. הנסיכה שלנו הצליחה להחזיק ביד אחד נכדה וביד אחרת את בנה אבל מתישהו בשצף המים שניהם נשמטו ממנה. בשארית כוחותיה היא נאחה בקצה סלע שהזדקר מעל המים ואחזה בו עד שהמבול שכח.
.
כשפני המים ירדו, היא התבוננה סביבה והבינה שנשארה לבדה. שום זכר לבעלה, לילדיה, לרכוש שהיה לה, והיא החלה לזעוק בקול גדול: בניי! בנותיי!
.
ברגע הזה שמעה לפתע את קולו של האל אומר לה: חיית פעמים רבות כל כך, בגופים רבים כל כך, איבדת דברים ואנשים רבים כל כך, עכשיו – על מי מהם תתאבלי?
.
היא הרימה את המבט וראתה מולה את האל וישנו, יושב לצד הנהר. בידיה היה דלי. ידיה – היו ידי גבר. והאל אומר לו: נו, מתי כבר אקבל את המים שביקשתי?
.
לסיפור הזה יש המון גיסראות ברחבי הודו. לפעמים המבול הוא שריפה. רעידת אדמה. מלחמה. לפעמים הנסיכה היא רקדנית. אבל תמיד קורה בו אותו דבר: החכם נארדה מקבל את התשובה מהי המאיה. האל וישנו מדגים לו על בשרו כמה סיפורי חיים אנחנו עוטים, כמו בגדים ודמויות, כמה השיכחה שלנו מתעתעת, כמה בכל סיפור חיים נדמה לנו שזה הסיפור היחיד הקיים. אפשרות יחידה. שהגשר צר מאוד. בשעה שהוא באמת רב ורחב ועמוק כמו נהר.
.
לפעמים נדמה לי שגם רבי נחמן ידע את זה, כשהוא אמר והעיקר לא לפחד כלל.
.
ובכל מקרה, הסיפור הזה ליווה אותי באובדנים שעברתי, באבל, בצער עמוק, והשבוע בכל פעם שעמדתי לרתק את עצמי למסך ולהתרעות של החדשות, ריתקתי את עצמי לסיפור נארדה והמים. הרחבתי את הגשר הפנימי. הזכרתי לעצמי את המאיה. וגם - את המיה.
.
ואם יש לכן דרכים שבהן אתן מרחיבות את הגשר הפנימי שלכן בימים אלו ספרו לי. אולי נכין מזה איזה טור שייתן לכולנו כלים לזמן הזה.
.
שתהיה לכולנו שבת שלום והרבה הרבה שקט, אמן,
.
.
מיה טבת דיין
