ככה זה | מיה טבת דיין | 6 דקות בשישי |16.5.2025
השבוע הזמנתי את קוראיי בפייסבוק לחלוק איתי דבר אחד. דבר אחד שהשתנה בהם מאז ה 7.10. וקיבלתי אלף תגובות. אלף אנשים כתבו לי דבר אחד שהשתנה בהם, והנה כמה מאלף הדברים שהם סיפרו:
.
היו מי שכתבו על להיות יהודים היום בעולם: "לפני 7.10 עוד פנטזתי על חיים במקומות אחרים בעולם. עכשיו יודעת שזה לא יקרה", או "אני בתחושת מלכוד, מצד אחד ההבנה ששום מקום אחר לא ירגיש כמו בית, ומצד שני ההבנה שפה, בבית, אין לי ביטחון". היו מי שכתבו על השמחה שנעלמה: "נהייתי אדם עצוב, בניגוד מוחלט למי שהייתי. נדמה לי שלעולם לא אשמח עוד שמחה מלאה, תמימה, טהורה, כמו השמחות שידעתי פעם". אחרים כתבו על הישראליות שלהם: "מאז אוקטובר אני בוכה בהתקווה", וגם: "המחשבה לעזוב את הארץ עזבה. הבנתי שאני קשור הרבה יותר מכפי שהרגשתי וחשבתי".
.
חלק כתבו על הפחד: " הבנתי שאני יהודיה וילדיי יהודים וזה גורל קשה ושבעולם אני תמיד איראה ואיחשב שנואה ונרדפת", חלק על המשפחה: "הבנתי שלמשפחה חשיבות גדולה ממה שהערכתי. בעקבות זה הבאתי עוד ילד לעולם כדי שהבכור לא ישאר לבדו". היו הרבה תגובות על שינוי פנימי חיובי: "נהייתי רכה עם עצמי", וכן: "האמונה שלי בחוסן שלי גדלה והתעצמה". היו סיפורים על פרופורציות: "שחררתי. פחות חוסכת כסף, לא מתחשבנת, לא נכנסת לריבים, יותר בהודייה על חיי השגרה הנוחים, החיים קצרים חבל לבזבז אותם".
.
היו מי שסיפרו על מטרות חיים חדשות: "יש לי יותר חשק לעשות חינוך, להשפיע דרך הערוץ הזה". וגם: "הבנתי שאם שרדתי את זה, חובתי לחיות חיים מלאים. הרגשתי שזו הצוואה של כל אלה שנקטפו או שחייהם נעצרו במנהרות חמאס. הקמתי עסק, נכנסתי לכושר שיא, מבלה הרבה יותר עם הילדים שלי, בחיר ליבי ואנשים אהובים". ולבסוף היו גם כאלה שהשפה השתנתה אצלם: "אני כבר לא אומרת "טעים רצח", "איך עוד לא חטפו אותה" וכו'".
.
הבאתי פה לא מעט קולות כדי להעביר משהו מהתחושה שהיתה לי כשהוצפתי בסיפורים האישיים האלה: אלו לא סתם זמנים קשים שאנחנו עוברים. כל אחד ואחת מאיתנו עובר שינוי דרסטי, עמוק, מהסוג שמשנה אותך מהיסוד. אנשים הביאו חיים לעולם, שינו אורחות חיים, מערכות יחסים, חלומות, התגלו לעצמם כפי שלא הכירו עד עכשיו.
.
כתבתי בעבר שכל תקופה קשה וחשוכה היא גם תעלת לידה לקראת דבר מה שעוד נהיה. והשבוע, אחרי שקראתי עדויות של אלף איש הרגשתי שאני רואה את הראש מבצבץ – הנה מי שאנחנו נולדים להיות. הפתיחה מלאה. הלידה הזאת כבר מתרחשת.
.
ויש דבר מה משותף נוסף לכל מי שענו לי – כולם מקבלים את המצב. אף אחד לא כתב שהוא מחכה שהחיים מפעם יחזרו. אף אחת לא אמרה שזה גל שיעבור. בכל אלף התגובות אנשים קיבלו שככה זה. ומה עושים עם זה עכשיו.
.
ונזכרתי בנהג מונית חמוד אחד שנסעתי איתו בארצות הברית ושסיפר לי כמה ההגירה שלו היתה קשה, כמה הוא עובד, כמה הוא משלם על זה בבריאות. וכששאלתי אותו איך, למרות הקושי, אתה כל כך מלא חיים הוא חייך אליי ואמר: ובכן, בגלל שזה מה שזה! או באנגלית: It is what it is.
.
הייתי אז בקליפורניה, בלב ההתעוררות האנטישמיות, המלחמה היתה רק בראשיתה, אבל אימצתי לעצמי את הביטוי הזה כמנטרה: זה מה שזה. ומה את עושה עם זה עכשיו?
.
חשוב לי לציין, אגב, שמשפט כזה הוא ההיפך הגמור ממני. אני תמיד מוכנה להיאבק, לצאת לאיזה קרב, להנחית תשובה בדיבייט, אני אולי האחרונה שתקבל משפט כמו "ככה זה".
.
ובכל זאת בשנה וחצי האחרונות מצאתי את עצמי אומרת אותו בכל מיני שדות תעופה מול טיסות מבוטלות, נחיתות חירום, בעבודות שהתבטלו, מול כותרות שהביאו אותי לתהום היאוש, וגם כשהלכתי עם לסת שמוטה בביתו של אבא שלי אחרי שהבית נפגע אנושות מטיל אירני בסתיו שעבר. ככה זה. זה מה שזה. ומה את עושה עכשיו.
.
אז אם הייתי עונה בשרשור של עצמי, אולי זה אחד השינויים הגדולים שהייתי מספרת לגביי מאז ה 7.10. ובכל מקרה, יש בביטוי הזה הקלה גדולה. נסו לומר אותו רגע, ותראו. פעם שמעתי את נאדר בוטו מספר שקבלה כזאת של המציאות נחשבת לתכונה מאוד יפנית! ושיש לה קשר לרמות האושר והשלווה שלך ואפילו לאריכות חיים. לקבל את המציאות. לא להיאבק בה. לקבל ולשאול – אז מה אני עושה עם זה עכשיו.
.
אני עוד אעדכן אם הפכתי לאישה יפנית. אבל בינתיים אני רוצה לסיים בטקסט יפהפה של מי שהיה פעם מורה שלי, פרופסור יעקב רז, שהוא גם משורר וגם מומחה גדול לבודהיזם וליפן:
.
אב שכול / יעקב רז
אב שכול בא אצל הבודהה
אבל ומיוסר
וביקש נחמה על מות בנו.
אמר האב לבודהה,
מאז שמת בני אני לא יכול לאכול אני לא יכול לישון אני הולך מרחוב לרחוב וצועק
איפה אתה בן שלי יקר, איפה אתה
עזור לי, מורי
אמר לו הבודהה,
ככה זה אבא, ככה זה
מה שיקר לך, פוצע ומכאיב, מביא סבל, יגון וייאוש
זה מה שמביא מה שיקר לך
ככה זה אמר הבודהה לאב השכול, ככה זה
לא אמר לו שלא תדע עוד צער לא ניחם לא אמר הבן יחזור לא אמר הוא לא יחזור
לא אמר עוד תראה זה ישתנה תן לזמן לעשות את שלו תראה חברים
תמצא משמעות בעבודה יש לי תרופות לכאב תעשה מדיטציה תלך לקבוצות תמיכה
הבן יתגלגל להיות בן-אלים הבן בגן עדן
השם נתן השם לקח
הוא לא דיבר על חלופיות הקיום
הוא אמר לו ככה זה מה שיקר לך עטוף ביגון
כרוכים זה בזה כמו האדום ברימון.
.
.
אני מאחלת לכולנו נשימה עמוקה, לזכור שככה זה, לומר את זה מפעם לפעם,
ושתהיה לכולנו שבת שלום,
מיה טבת דיין
