מרד האשה שהתפשטה

האם ידעתם שמרד חנוכה התחיל מאישה אחת שהתפשטה?

.

לפי אחד המדרשים המעניינים מרד חג החנוכה פרץ בכלל בגלל אישה. וגם השם שלה חנה – קרוב למילה "חנוכה". בתקופת חייה היוונים גוזרים על עם ישראל עוד ועוד גזרות כדי להחליש אותם. גוזרים עליהם שלא יוכלו לקבוע מנעולים בדלתות הבתים, אז היהודים חיים בבתים שעומדים פרוצים יום ולילה לכל מי שרוצה להיכנס. גוזרים שכל מי שאשתו תיטבל במקווה יוצא להורג. אז בני ישראל מפסיקים לשכב עם נשותיהם. אז היוונים אומרים אם ככה אנחנו נשכב איתן. אז היהודים בלית ברירה שוברים את מנהגי הטהרה וחוזרים לשכב עם נשותיהם. עד שלבסוף מגיעה הגזירה הקשה מכל: כל כלה יהודיה תימסר בליל כלולותיה קודם להגמון, שהוא השליט היווני המקומי, ורק לאחר מכן לבעלה.

.

ובתגובה היהודים מפסיקים כמעט לגמרי לחתן את בנותיו. בכל זאת נערכת חתונה גדולה אחת בקרב שתי המשפחות החשובות של התקופה: חנה, בתו של מתיתיהו כהן גדול מחותנת עם בן ממשפחת חשמונאי. רק שבארוחת הערב לאחר החופה חנה קורעת מעליה את שמלת הכלה ונעמדת עירומה מכף רגל עד ראש מול כל האורחים. האחים שלה נבוכים כל כך שהם מחליטים לשרוף אותה על הבושה שנגרמת להם. ואז חנה פותחת את הפה ואומרת:

.

איך יכול להיות שהעירום שלי הוא ביזיון בעיניכם, ולא ביזיון בעיניכם שהלילה יאנוס אותי ההגמון? וכשאחיה שומעים את הדברים באופן הזה, מתהפכת דעתם, והם מחליטים לצאת ולהרוג את ההגמון. הם מלבישים את חנה בבגדים מפוארים, יוצאים בתהלוכת החופה עם נבל וכינור וריקודים עד ביתו של ההגמון, הורגים אותו, וכך פורץ מרד חנוכה.

.

אין לנו הרבה נשים מורדות במקרא וגם לא במדרשים השונים אז נראה לי שחשוב לספר עליהן. וגם חשוב לדבר על העירום כי תראו מה אומרים לנו על העירום הזה: בהתחלה הוא ממופקר יחד עם הבתים הפרוצים, אחר כך שאסור לעירום הזה להיטבל במקווה, אסור שאף אחד יבעל את העירום הזה, בעצם ליוונים כן מותר לבעול אותו, אז היהודים חוזרים לבעול אותו, ואז הבעלות על העירום הזה נמסרת בכלל להגמון.

.

כל כך הרבה בעלים יש לעירום של אישה. כל כך הרבה תביעות בעלות. עד שהאישה מכריזה, העירום הזה הוא שלי. לא שלך ולא שלך ולא שלכם. שלי. והאמירה הזאת כל כך מטלטלת, ומורדת בכל מוסכמות המחשבה האוטומטיות הרגילות שהיא מתחילה תנועה שלמה של מרד שהופך בעצמו את העולם היהודי.

.

אז אני חושבת בחג הזה שתי מחשבות ושתיהן על הזמנים שלנו. האחת, כמה בעלים יש היום לאישה? מי תובע את הבעלות על הרחם שלנו, ההפלות שלנו, העוברים? כמה פרסומות ומפרסמים תובעים את הבעלות על העירום של אישה? כמה עירום נשי מופקע לטובת המרחב הציבורי על שלטי ענק וברשתות? כמה אנשי דת תובעים את הבעלות על צניעות של אישה? כמה הלכות דתיות והלכות לא דתיות של אופנה ואידיאל יופי מבקשות את הבעלות על מלבושיה של אישה? כמה הלחץ החברתי תובע את הבעלות על שיער האישה היכן היא תסיר אותו (למשל ברגליים) והיכן תגדל אותו (למשל בראש), כמה פרסומות תובעות את הבעלות על ההתבגרות של אישה, הבוטוקס, שקעי העיניים, מתיחת צוואר. או במילים אחרות, עד כמה הדלת אל גופה של אישה פרוצה גם היום?

.

ומחשבה שניה היא מתי אנחנו עומדות ואומרות די. כמו חנה. העירום הזה שלי. אני אלביש אותו במה שאבחר, אסיר או לא אסיר שיער, אבחר אם וכמה הריונות, עד כמה לכסות וכמה להסתיר. דברים מובנים מאליהם כשמדובר בגוף של גבר. אבל כשאישה נוהגת מתוך בעלות על עצמה - למשל מגדלת שיער בבית שחי – היא נחשבת לשוליים מסוכנים הזויה, מי שעוד עלולה לגרום לפריצתו של מרד.

.

חנה עמדה וסיפרה סיפור חדש: פשוט כי היא לא הסכימה לחזור ולשנן את הסיפור שכולם סיפרו לה על עצמה. היוונים, היהודים, האחים שלה, השליטים, השכנים. חנה סיפרה את הסיפור כפי שהוא נראה מנקודת המבט שלה. ודי במשפט אחד קטן לספר את העולם מבעד לעיניה של האישה, עיניו של הגוף שכולם רבים עליו. והסיפור הזה מתחיל סיפור חדש עבור עם ישראל כולו ומוביל בסוף לניסים ולישועות עבור נשים וגברים כאחד.

.

אז שיהיה לכולנו חג שמח ושבת שלום ושנהיה כל אחת וכל אחד הבעלים של הגוף של עצמו ונספר את הסיפור החדש בהרבה הרבה קולות, עדיף כבר היום.

מיה טבת דיין.