*אשת חיל מי תמצא | מיה טבת דיין | 6 דקות בשישי | 20.12.2024 *
השבוע שוב הוזמנתי על-ידי הרב בני לאו ללמוד איתו פרק בתנ"ך באירוע רב משתתפים, הפעם את מזמור “אשת חיל”. דבר ראשון חשבתי לעצמי שאני כנראה החילונית שלומדת הכי הרבה תנ"ך שאני מכירה חחח. דבר שני חשבתי לעצמי שאני לא יודעת כלום, ממש כלום, על אשת חיל, רק שהמנגינה שלו ממש יפה. ודבר שלישי נזכרתי ב"שקר החן והבל היופי" ומיד הרגשתי שאני כועסת על משהו אבל לא לגמרי ידעתי על מה.
.
ולכן ניגשתי לקרוא את המזמור ואכן מצאתי בו את הלקסיקון השוביניסטי השלם: הגבר, שמוזכר רק במשפט וחצי יושב בשערים עם חבריו ואילו האישה, שמוזכרת בכל שאר הפסוקים, עובדת עובדת ועובדת ואז בסוף המזמור מגיע הגבר ו"חותם" על האישה ומהלל אותה ועוד אומר לה שהיא עולה על נשים אחרות. הסוף.
.
אני בטוח לא אשת החיל הזאת. אף אחת מהחברות שלי אינה אשת החיל הזאת. בעצם אף אחת שאני מכירה אינה כזאת. ובכל זאת, האשת חיל הזאת הזמינה אותי ללמוד אותה, והרב בני לאו אמר שאולי נצליח להעניק לה קריאה פמיניסטית? וכך פרשתי השבוע לרגע מכל המתרחש מסביב והתחלתי ללמוד.
.
עכשיו, כבר מקריאה ראשונה היה ברור שאשת חיל לא ישנה לעולם. אומרים עליה "וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה", וגם "לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ", ולמקרה שלא הבנו, המזמור שב ומבהיר "וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל". חוץ מזה היא עוסקת בשלל פעלים ופעולות - "יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר","ְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ", "מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ", "חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ", "תְּאַמֵּץ זְרוֹעֹתֶיהָ". פייייי התעייפתי רק מלקרוא.
.
נזכרתי איך אצלנו במשפחה נשים מעולם לא הלכו לישון. כלומר, הן כמובן ישנו בלילה, אבל אף אחת לא אמרה שהיא הולכת לישון. הן אמרו שהן "מרימות רגליים", "מניחות ראש", "מיישרות את הגב", "עוצמות עיניים לרגע". וכל הזמן היתה מסביב תחושה שאת אמורה להיות מאוד פעלתנית, עסוקה, לעמוד מחמש בבוקר לטגן קציצות, להעביר סמרטוט על הרצפה, ואם היא נקייה אז על השיש, ומתחת לכל פעמה בשקט תחושת אשמה – איזו אמא ואישה תהיי אם תנוחי? אם לא תהיי ברצף עבודה כל הזמן? על נשים שישנו בצהריים או קמו מאוחר בבוקר אמרו "מסכן הבעל שלהן". איי איי איי, האם מצאנו את המזמור שהניח את היסודות לכל האשמה הנשית הזאת?
.
אחר כך במזמור מגיע עניין המראה והיופי – היום אנחנו מדברות לא מעט על "טרור היופי" בפרסומות, בטלויזיה, בחיי היומיום, מודל יופי אחד, ששב ונמסר לנו כמו בשטיפת מוח, ושכדי להגיע אליו נשים רבות מוצאות את עצמן עובדות בזה - הכספים, השעות, תשומת הלב שאולי היתה מופנית למקומות אחרים, כמו להיות ראש ממשלה, רק שנשים לא מתוגמלות על להיות ראש ממשלה, וכן מתוגמלות על להיות יפות וחלקות. בקיצור, מסתבר שגם אשת חיל מתוגמלת על ההתקשטות - "מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ", "שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ", "עוֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ" – מקושטת בבגדים שיש רק למלוכה, כלומר, אישה של מותגים, באדום שני וארגמן, ואם זה לא מספיק אז בסוף המזמור נאמר לה ההיפך, "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי" – מה היא אמורה לעשות עם ציווי היופי הסותרים הללו? ועזבו אותה, מה אמורות לעשות אנחנו?
.
מתישהו חברה אמרה לי אבל שמת לב שהיא עוסקת בכסף? עושה עסקים, די ממוחלחת למען האמת, מוכרת, יזמית, סוחרת, קצת זוממת על איזה שדה. שמתי לב. אבל כפמיניסטית גם ראיתי את העבודה הכפולה שעליה לעשות כדי לזכות בכינוי "אשת חיל" – בבית ומחוץ לבית, האחריות על הילדים והאחריות על הכסף, ממש כמו המלכודת של שחרור האישה שהובילה אותה לעשות הכל מסביב לשעון בלי שמקביל ישחררו גם את הגברים להיכנס הביתה לעבודות הבית.
.
טוב, בשלב הזה הייתי די מיואשת מהמזמור שהסכמתי ללמוד, ושאלתי את עצמי למה שמשפחות יעמדו כל ערב שבת וישירו דבר כזה בכלל? וכתבתי לקוראיי בפייסבוק, ביקשתי שיכתבו לי כל דבר שעולה להם לגבי אשת חיל, אפילו שיכתבו שהן לא מכירות אותו. היו כמו תמיד חדשות חשובות מאוד ברקע, למי יש ראש לאשת חיל עתיקה עכשיו, סגרתי את המחשב וקיוויתי שמישהו בכלל יתייחס.
.
ומה שקרה היה משוגע – בתוך שעה הגיעו מאות תגובות. כאילו מדובר באיזו סלבית, מאות אנשים שאוהבים וששונאים את אשת חיל. שיש להם דיעה מגובשת, היסטוריה משפחתית, תחליפים, כלומר – 2024 ולמרות המלחמה ברקע והאירועים, המתח, ההתקדמות המהירה של הכל, מזמור עתיק על אישה עדיין מעורר דיאלוג פנימי חי, וכל כך הרבה אמוציות. חלק הפתיעו, כמו חילוניות פמיניסטיות שאוהבות אותו או דתיים שמסרבים לשיר אותו ליד השולחן, אחרים סיפרו דברים מצחיקים, כמו על סבא שטען ש"הוא מצא" לכן לא מוכן לשיר, או משפחה שמעדיפה לשיר 'על הדבש ועל העוקץ' במקום, ואני קראתי וקראתי את כולן ומה שקרה לי הוא שהתחלתי להרגיש את זה: התחלתי להרגיש את האנרגיה שהמזמור הזה מחזיק, שמעניקה לו חיי נצח, שמעוררת את שומעיו, ומה יותר מזה צריך להיות בשיר?
.
וכשניגשתי לפצח למה, מה זו האנרגיה הזאת, קראתי אותו בפעם החמישית או השישית והתעכבתי על הסתירה דווקא: איך ייתכן שאשת חיל גם מקושטת וממותגת וגם אומרים עליה 'שקר החן והבל היופי'? ואיך ייתכן שלכל אישה שרים שהיא עלתה על כולנה, כלומר שכל אחת טובה מהאחרות?
.
ופתאום היה לי ברור: אולי ללא מדובר על אשת-חיל-סופר-וומן אחת מושלמת? אלא על 22 נשות חיל שונות? מה אם המזמור הזה אומר שבין אם את מרוויחה מלא כסף, או אמא במשרה מלאה, בין אם את מקושטת או שמראה לא מעניין אותך, בין אם את סוחרת שנשואה לפוליטיקאי או עסוקה בנדבות - כך או את אשת חיל?
.
מה אם יש 22 אפשרויות להיות אשת חיל והמזמור הזה הוא מזמור הלל לאישה באשר היא? אולי בגלל זה המזמור הזה מצליח לעבוד על רבות, כי כל אחת מאיתנו מוצאת את עצמה באחת מהן?
ואז באחת התגובות מישהי סיפרה משהו שאישש את זה: שאצלם נהוג לשאול איזו אשת חיל את לפי האות הראשונה של שמך. הרי המזמור הזה ב-22 פסוקים נכתב מ-א' ועד ת'. כך שהשם שלי מתחיל במ"ם אז אני אשת החיל ש"מרבדים עשתה לה", אבל אם קוראים לך למשל יערה אז את "ידיה שלחה בכישור" וכך הלאה. נשות חיל כמניין אותיות השפה.
.
בקיצור, כך עזבתי השבוע את החדשות, כדי לגלות שיש מצב, שלפני אלפי שנים, מזמור אחד הצליח לספר על נשיות רבת פנים, על כל אחת מאיתנו, להלל אותנו בלי יותר מדי תנאים, בלי טרור יופי או דרישה להיות הכל, לקבל את הסתירות שבינינו ואת המגוון, לספר סיפור חדש.
שתהיה לנו שבת שלום, ושנמשיך לעשות כל כך הרבה חיל, כל אחת כפי שהיא, בדרך לגמרי שלה.
.
מיה טבת דיין
