לא נמצאו מוצרים בעגלת הקניות.
*כמה עצות לנשים כותבות (וגם לגברים) בזמן מלחמה | מיה טבת דיין | 6 דקות בשישי | 15.11.2024*
בשבוע הבא תסתיים סדנת כתיבה שהנחיתי בחודשיים האחרונים בזום. המפגש הראשון שלנו היה באותו ערב שבו הבית שלנו נפגע מהדף טיל. כולנו התחברנו בשבע, אני התיישבתי סמוך למקלט, והתחלנו בהיכרות ראשונית כשהאזעקות קטעו אותנו. התלמידה מירושלים התרוממה ראשונה ונעלמה מהמסך. אחריה אלו מהמרכז, ולבסוף גם הכותבת המפונה מעוטף עזה. נשארו רק הכותבות מחול – מפורטוגל, מאירלנד, מבולגריה, מבואנוס איירס – וגם הן ודאי הבינו מהר מאוד שהמפגש של הערב לא יתקיים, ועזבו.
.
את המפגש השני הנחיתי מלרנקה, לאחר שנסעתי לשם עם בנותיי. שוב ערכנו היכרות, והתחלנו מחדש. למרות שכבר הכרתי את הפנים, הן נראו לי שונות. את המפגש השלישי והרביעי הנחיתי מברלין. במפגש החמישי כבר הייתי בחזרה בישראל. פעמיים המפגשים היו בימים של טיסות. שלוש פעמים ערכתי אותם מחדרים זמניים, סביבה לא מוכרת. ואם זה לא מספיק, אז בשל המלחמה שום מפגש לא היה בטוח, וגם כשהוא כבר התרחש, בשום מפגש לא היינו בטוחות שנישאר עד הסוף.
.
ובכל זאת זה קרה. מדי יום שלישי בערב כשהתחברתי אל המסך אמרתי לעצמי איזו מלכה את מיה שאת עושה את זה, וכשהמסכים האחרים התחילו להידלק אמרתי לעצמי, איזה מלכות הכותבות האלו, כשהן מתקבצות, כל אחת מתנאי החיים המסובכים שלה עכשיו, ומתפנות לכתוב, מלכות אחת אחת.
.
כי גם בימי שלום ורגיעה כתיבה היא ממש לא הדבר המובן מאליו. אז בימי מלחמה בכלל. כשאת אמא במלחמה, כשאת מפונה, כשאת אמא במילואים, כשאת בדאגה, כשאת כבר שנה עסוקה במלאכה האינסופית של איזונים של כל מה שבחוץ. להתפנות פעם בשבוע לכמה שעות כתיבה, ולעסוק במה שבפנים זה הדבר הכי לא מובן מאליו.
.
ומצד שני – האם יש זמן בהול מזה לברר את הקול שלנו ולהשמיע אותו? כמו שאני מבינה את זה, כל יצירה אמנותית היא קודם כל בירור פנימי של שאלה דחופה. והמחשבה שהמקום הנכון לכתיבה הוא על שפת אגם שקט הרחק מהיומיום היא מחשבה מטעה. כי המקום הנכון לכתיבה הוא על שפת התהום הפנימית. בלי קשר לשאלה היכן את עכשיו בחוץ, באיזו אחו או במדינה במזרח התיכון בעיצומה של מלחמה. השאלה היא מה קורה בתוכנו. כמה השאלות בהולות. עד כמה דחוף לברר מי אנחנו, ומה אלו החיים עכשיו.
.
בכל אופן, לקראת סיום הסדנה הזאת, הבנתי כמה חשוב לי דווקא עכשיו לפתוח סדנאות נוספות, ונזכרתי ברשימה של עצות שהכנתי עוד לפני המלחמה לנשים כותבות. גם גברים כותבים יכולים לאמץ אותן. אבל הסיבה שפניתי לנשים היא כי בשעה שהעולם מצפה בדרך כלל לשמוע את קולם של גברים – וזה קורה כבר מהגן ומבית הספר ועד אולפני השידור ובמת הכנסת – נשים מצופות מגיל ילדות רכה להתמקם בעמדת המאזינה, מוחאת הכפיים. לא בעמדה המדברת, או הכותבת או משמיעת הקול. ולכן כשאישה מתיישבת לכתוב, עומדת לנגדה חומה נוספת, גבוהה מאוד ועתיקה מאוד, שאי אפשר להתעלם ממנה. היא עומדת היישר על שולחן הכתיבה שלה. וכדי להצליח לטפס עליה הכנתי את הרשימה הזאת והנה היא פה בגירסה מעודכנת למצב:
*תשע עצות לנשים כותבות, בעיקר לאימהות (אבל גם לגברים כותבים, בעיקר אבות)*
.
1 - *היפטרי מרגשות האשם*. מותר לך לכתוב. מותר לך לקחת את הזמן והמקום לכך. מותר לך גם אם בחוץ מלחמה. וכמובן שמותר להזניח עבור זה שלל מטלות שיהיו שם גם ככה כל יום. איסוף גרביים מהרצפה, כביסות, נוכחות בוואטסאפ בקבוצות, היותך אם השנה, אשת השנה, בשלנית השנה. זו לא הזנחה. אם כבר להשתמש במילה הזאת: אל תזניחי את הכתיבה שלך בשביל המטלות הללו.
.
2 - *סגרי דלת וכתבי*. וירג׳יניה וולף דיברה על חדר משלך. לי אין חדר, לא תמיד יש לי בכלל בית וגם יש לי בעיות גב תחתון בישיבה ארוכה על כיסאות. אז אני מדברת על דלת משלך. סגרי דלת היכן שלא תהיי ופני לך זמן משלך. בשקט. ואם לא נותנים לך שקט, סגרי את דלת הבית מאחורייך ולכי לבית קפה. הבית יהיה בסדר. חזרי לסעיף 1.
.
3 - *קחי את זמן הכתיבה שלך בעצמך*. רוב הסיכויים שאיש לא יציע לך זמן כזה. ולא משנה כמה קשה עבדת, טיפלת, התחשבת. אם תחכי שמישהו יציע לך, ככל הנראה תמשיכי לחכות.
.
4 - *הילדים יסתדרו*. מנדי, חברתי הקנדית, לימדה אותי שאם בערב הילדים נושמים במיטות שלהם סימן שאנחנו אימהות מצוינות! אז זה הצחיק אותי. מאז אוקטובר המשפט הזה גם מכווץ את הלב שלי ולא נותן מנוח. אבל הוא גם נותן פרופרוציות למה באמת חשוב. אם בוער בך עכשיו לכתוב, והילדים בסך הכל בסדר, דאגי שהאימהות לא תבוא על חשבון הכתיבה שלך. חוגים, הפעלות. אגב, אני גדלתי בלי הפעלות ואטרקציות וזה הוביל אותי כבר כילדה להשתעמם ו... לכתוב.
.
5 - *האצילי סמכויות ושבי לכתוב*. אם יש לך שותף או שותפה בגידול הילדים זו חלק מהשותפות. וכן, הם יכולים ממש כמוך לשים כביסה, מייבש, להסיע לחוגים, להיות בקבוצות וואטסאפ, להכין ארוחת ערב ולהביא את הילדים למיטות בלילה. חזרי לסעיף 4.
.
6 - *קחי בייביסיטר וכתבי*. ואולי יש בסביבה שלך סבתא, סבא, חמות, שכנה. אם את צריכה לכתוב, ההוצאה הקטנה הזאת שווה את הבריאות הנפשית של השמעת הקול שלך.
.
.
8 - *גם האייפון הוא מרחב לכתיבה. פשוט כי הוא תמיד עלייך. וכי יש בו אור. וכי את גם ככה מתורגלת בהקלדת שישים הודעות בדקה. השתמשי בכך לטובתך. עלה לך רעיון? כתבי בפתקים. שיר? כתבי בפתקים. באמצע הלילה התבהרה איזו סצינה? הנייד הוא חדר העבודה שלך גם בחושך. גם ברכבת. גם במקלט. גם מחוץ לחוג. אם כי בעניין חוגים חזרי לסעיף 4.
.
9 -*כתבי לשם הכתיבה. גם אם לא תפרסמי. גם אם תפרסמי ולא תמכרי. גם אם תפרסמי ותמכרי ותחששי מביקורות גרועות. גם אם זה בעינייך טקסט ראוי או לא ראוי. כתבי כי בוער בך להשמיע את קולך. כי דורות של נשים לא יכלו להשמיע את קולן והושתקו. כתבי כי את יכולה.
.
.
אני מאחלת לכן כתיבה טובה, לבד או בכל מסגרת שתבחרו,
ושתהיה לכולנו שבת שלום ושקט,
.
.
מיה טבת דיין
