*כשהעזתי לפגוש את איוב | מיה טבת דיין | 6 דקות בשישי | 7.2.2025*
לא מזמן התקשר אלי הרב בני לאו והציע שנקרא ביחד את ספר איוב. סירבתי מיד. אני ממש אוהבת ללמוד עם הרב בני, אבל איוב? מה אני צריכה את זה? הסברתי לו בכנות שמעולם לא פתחתי את ספר איוב, ואני גם לא מתכוונת, זה נשמע לי כמו בור שחור, כמו לצפות בסדרת אימה בנטפליקס, כל ה-"צדיק ורע לו" הזה, החיים מספיק גחמניים עכשיו, לא ברורים, רוויים תרחישי קיצון, פחד וצער, ולשום דבר אין פיתרון נראה לעין או אפילו תשובה –
.
אז בדיוק בגלל זה! אמר הרב בני, בדיוק בגלל זה. ואיכשהו, בתום נאום הסירוב שלי, שכנע אותי להקליט איתו שלושה פרקים, לא פחות, על הסיפור הכי מפחיד בעולם.
.
וכך קרה שפתחתי את ספר איוב, צמצמתי את המבט, כמו שאת מסתכלת על סצינה מפחידה בסרט, מוכנה בכל רגע לעצום עיניים, ובאמת לא טעיתי: אלוהים לקח את החסיד הנאמן ביותר שלו וסתם ככה, בגחמה של רגע, הפנה נגדו את השטן, וכשזה לא הספיק, כלומר הצדיק החזיק מעמד, אלוהים המשיך וחימם את השטן, עד שאיוב איבד הכל הכל הכל, את עשרת בניו ובנותיו, את אשתו, את ביתו, את בריאותו, את רכושו, ישב בחוץ, מוכה שחין, נלעג על ידי כולם, וגירד את עורו בחתיכת חרס כי הגירוד פשוט לא עבר.
.
אלוהים ישמור.
כלומר, לא יודעת אם אלוהים ישמור, אחרי שלא שמר על איוב, שבאמת הגדיל ראש בכל מה שקשור לצדיקות, איך אני יכולה להגיד "אלוהים ישמור" אחרי אוקטובר, ואחרי שאני אישית לא הגדלתי ראש בצדיקות לא לפני וגם לא אחרי?
.
התקשרתי לרב בני ואמרתי לו ש"אצלנו" בהינדואיזם הרבה יותר קל: אין אלוהים אחד שאחראי על הטוב ועל הרע בעולם, ולכן כשלצדיק כלשהו רע ממש, כמו לאיוב, כולם יודעים מה גרם לכך: הקרמה שלו, מעשיו מהעבר. או במילים אחרות, הוא כנראה לא היה כזה צדיק פעם, כשהיה צעיר יותר, או בגלגול קודם בכלל. הוא והמעשים שלו הביאו עליו את הרע הזה.
.
אבל מה אמורים לעשות הקוראים היהודים, עם סיפור שבו אלוהים פשוט משחק בצדיק שלו? מה את אמורה גם ככה לעשות כיהודיה, עם כל מה שאנחנו עוברים עכשיו, עם כל מה שעברנו, הנסיבות הבלתי אפשריות, הפחד, ואז את קוראת את איוב, ומגלה מה קורה מאחורי הקלעים של האלוהות - השטן, וכל המשחקים האלה על גבינו. פחד אלוהים!
.
בכל אופן אני מספרת את זה כי כמה דברים קרו לי כשקראתי את איוב. הראשון היה שגיליתי שאנחנו משתמשים בעשרות ביטויים מהספר הזה ברמה יומיומית: "הון תועפות" "אבד עליו הכלח", "הוליך שולל", ועוד ועוד, וזה החריד אותי, לגלות שמבלי שקראתי את סיפור איוב הוא כבר חלק מהשפה שלי. ומה זה בעצם אומר עלינו?
.
שנית, הספר הזה שואל את אחת השאלות המסקרנות ביותר לזמננו, ואני חושדת שבגללה הרב בני התעקש שנקרא אותו: מה עושה אדם שנמצא בצניחה חופשית לתהום? כשכל מה שהוא רגיל היה להיאחז בו נעלם? החברים, האישה, המשפחה, השכנים, אפילו אלוהים, מה הוא עושה? איוב, שמתחיל את הסיפור בתור צדיק בורגני בארץ עוץ, וגומר בתור חסר-כל עושה משהו מדהים: הוא דורש מאלוהים דין וחשבון! אם תרצו ועדת חקירה.
.
הוא אחד מבני האדם היחידים, הרגילים, לא נביא או משהו, לא יהודי אפילו, שדורש מאלוהים תשובות ואלוהים עונה לו. ואם אני מבינה נכון, אלוהים גם אוהב את זה, שהצדיק הישר שלו נהיה קצת עקמומי, דורשני, עומד זקוף מולו, מקלל את היום שבו אלוהים בחר להוליד אותו, כועס ממש. לדעתי, בשביל זה אלוהים התחיל בכלל לנענע את איוב מכל הצדיקות הממושמעת הזאת. כדי שאיוב ירים את עצמו לגובה אלוהים, פנים מול פנים, וידרוש תשובה. מסתבר שצריך להגיע לאיזה קצה כדי להרים את עצמך גבוה, ולהסתכל לאלוהים ישר בעיניים. האם הגענו כבר אנחנו לקצה הזה?
.
ואם זה לא מספיק, אז דבר שלישי שתפס אותי בספר הזה הוא שאיוב הופך זר גמור לעצמו, יש מצב שהוא כבר שוכח לא רק מי הוא היה ומה היה לו, אלא גם איך זה בכלל הרגיש להיות הוא. הוא נהיה מספיק זר לעצמו כדי שמשהו חדש יוולד ממנו. חשבתי כמה רחוק נסעתי בעולם, וכמה משונה התלבשתי, וגם כמה צורות חיים מדדתי ופשטתי מעלי כדי לחוש זרה לעצמי, וכדי להגיע למקום שבו אפשר באמת להשתנות.
.
בכל אופן, אחרי שאיוב מפסיק להיות צדיק בורגני, מדבר עם אלוהים בגובה העיניים, מקלל קצת, מגרש את החברים הגרועים שלו ומפסיק לחיות על אוטומט, הוא בוחר באהבה. כלומר, הוא בוחר לאהוב את אלוהים. שזה אומר גם לאהוב את עצמו. שזה אומר שהוא מתמקם בתוך המציאות שלו במקום חדש לגמרי, באהבה, ובשלב הזה גם מגיע סוף הוליוודי שבו איוב מקבל את כל הונו בחזרה, נולדים לו ילדים חדשים ובנותיו החדשות הן היפות ביותר בעולם.
.
אבל עזבו את הוליווד. נזכרתי השבוע איך סבתא רבקה שלי, שכל שלושת בניה היו בחזיתות במלחמת יום כיפור, בלי טלפון, בלי שום מושג מה קרה להם, שמעה שמועה שאחד מבניה נהרג, ואיך בחדר הקיבוץ הקטן והחילוני שלה הלבישה את סבא שלי בחולצה לבנה, מזגה יין לאיזו כוס ודרשה מאלוהים תשובות ועכשיו, כי היא לא עמדה בזה יותר. ואז הגיע טלפון, וזה היה אבא שלי מאחת ההפוגות בשדה הקרב, הוא היה חי והוא סיפר לה שגם האחרים חיים.
.
אני חושבת הרבה מאז שקראתי את איוב על כך שיש סיכוי שזה מה שאלוהים רוצה שנהיה – בני שיחה אמיתיים, מפוצצים מרגש, גם מרגשות לא נעימים, ושנתבונן בו בגובה העיניים. כלומר, שנזכור שמידתנו גדולה מכפי שנדמה לנו. ואפרופו המידה הגדולה, לאשת איוב יש בסיפור הארוך הזה טקסט של 6 מילים בלבד, אבל היא חתיכת דמות גדולה, ולכן הקדשנו לה פרק שלם משל עצמה. ואולי אקדיש לה גם טור משל עצמה, נכון?
.
אני מצרפת פה את הלינק לפרק הראשון של הקריאה שלנו. כה אשמח בהאזמה שלכם. כתבו לי מה חשבתן. וגם כתבו לי אם להקדיש טור נוסף לאשת איוב?
.
ושתהיה לכולנו שבת שלום, שנהיה בגובה האמיתי של עצמנו,
.
*מיה טבת דיין*
.
