*לבחור בטוב | מיה טבת דיין | 6 דקות בשישי | 13.12.2024*
ביום שני השבוע התארחתי במכון ויצמן, לשיחה חגיגית עם חוקר המוח אהוד אחישר, זו היתה שיחה של מדען ומשוררת וחיפשנו בה את המשותף בין מי שנכנס מדי בוקר למעבדה למי שכותבת שירה כשהיא עומדת על השיש, בפתקים של הטלפון. בין מי שפוקח את עיניו אל העולם ופלאיו למי שפוקחת את אזניה אל הקול הפנימי ופלאיו ומנסה שוב ושוב להשתיק את הקולות שבחוץ.
.
זה היה ממש מעניין ומהנה, ובסיום המפגש ניגשו אליי שלוש נשים מהממות, סבתא בת ואמא, ואמרו שהן מאזינות קבועות של "6 דקות בשישי" ושלנכדה גם יש שאלה אליי, ומכיוון שהנכדה בת 16 חשבתי שהיא בטח תשאל משהו פמיניסטי או אולי על כתיבה, אבל הנערה הזאת, ששמה אלה, שאלה משהו אחר בתכלית. היא שאלה: "איך את מוודאת שכשאת כותבת את צינור נקי?"
.
וכמעט התעלפתי שם. כי מיד אחרי השאלה הזאת היא לא היתה בעיניים שלי בת 16 יותר, היא היתה בת אלפיים בערך, ואני אומרת את זה בקטע טוב, כמו שאומרים על ירושלים נגיד, או על כל מה שעתיק וחכם.
.
וגם התעלפתי כי זו שאלה שבחיים לא שאלו אותי. ותהיתי האם אני בכלל שואלת את עצמי את השאלה הזאת מספיק פעמים: האם אני כלי נקי?
.
אמרתי לה שאני מספיק שנים בעולם כדי לזהות מתי אני מרמה את עצמי. מתי אני כותבת או אומרת משהו שאולי נשמע לי יפה, אבל הוא לא האמת. ובטח בשירה, השירה לא יכולה לסבול זיוף. ואולי שום טקסט, אפילו הטור הזה, לא יכול לסבול זיוף.
.
אמרתי לה שכשאני כותבת אפילו התחלה של משהו לא אמיתי נדלקת בתוכי כמו נורית אזהרה אדומה פנימית שמהבהבת ומיד אני מוחקת. ושמהר מאוד, עם עוד קצת ותק בעולם גם היא תדע לזהות את זה על עצמה.
.
והיא כמובן אמרה שהיא מבינה בדיוק על מה אני מדברת ושהיא כבר מזהה את זה על עצמה. נו מה חשבתי לעצמי, היא הרי בת אלפיים.
.
אבל מאז אותו מפגש נשארתי עם השאלה הזאת. איך נדע שאנחנו כלי נקי, במיוחד עכשיו? שאנחנו מדברות ממקום נקי, כותבות ממקום נקי, מנהלות את מערכות היחסים שלנו ממקום נקי? במיוחד כשהכל כל כך קיצוני, ותהומי, ונדמה שהמון אלימות ורוע מקיפים אותנו, וכל מה שאת מנסה זה איכשהו לשרוד את כל זה. איך נהיה כלי נקי כשאנחנו מוקפים ומוקפות במילים ריקות מכל כיוון – של פוליטיקאים, של פעילים מכל המחנות, של פרשנים, של הרשתות ואפילו של מנחמים בחצי שקל?
.
הבודהה אמר שלהגיע להארה זה לשכון בעולם כפי שלוטוס פורח בביצה עכורה. הלוטוס יודע לסנן גם את המים המלוכלכים ביותר, לשתות את הביצה הכי מטונפת ולפרוח בוהק ומצוחצח, ואני לא מדברת על לוטוסים בכיכר רבין בתל אביב, אם הייתן בהודו וראיתן ביצות מלוכלכות אתן יודעות בדיוק למה הבודהה התכוון.
.
איך להיות עכשיו לוטוס בביצת המציאות שלנו פה בישראל?
.
את התשובה קיבלתי דווקא במהלך סדנת כתיבה שלימדתי. השבוע התקיים המפגש הראשון שלה, ותלמידה חדשה שלי בשם סיגל כתבה שיר שעשוי כולו ממשפטים מנחים לחיים, בין היתר ש"אין באמת שתי אופציות של רעה וטובה. יש רק אחת – יותר טובה. זו ששומרת לנו על הלב והאמונה" וגם ש"לפני הבחירה, להיות טובות, זה מאיר את הדרך".
.
ומיד חשבתי לעצמי כמה שזה יפה: ההבנה שכשאת בוחרת בטוב, כלומר בוחרת להיות כלי נקי, זה קודם כל שומר עלייך, על הלב שלך. שזה בכלל עניין פנימי. תגידו אפילו אגואיסטי. ושאפילו לפני שאת בוחרת איך להגיב, או מה לומר, או איך לכתוב, לפני הבחירה יש מצב מוצא שאליו כדאי לחזור שוב ושוב: להיות טובה כדי להאיר את הדרך של עצמך. לנקות את הכלי של עצמך.
.
כמה זה הפוך משלל מסרים שאנחנו מקבלות כל הזמן: לחשוד. להקדים את הצד השני. לתחמן. לעגל פינות. אולי זה עובד, כלומר, אולי אפשר להשיג ככה דברים, אבל דבר אחד אי אפשר להשיג ככה: דרך מוארת ולב שמור. וכלי נקי. נדמה לי שבכך טמון הסוד של הכלי הנקי: לבחור בטוב.
.
זה לא שאני לא עושה את זה בדרך כללף אבל השבוע ניסיתי לעשות את זה במודע, בכל הזדמנות. מול האישה שעקפה אותי בתור בסופרפארם. מול הבת שלי שביקשה עזרה גם כשכבר ממש נגמר היום והייתי בקצה הכוח. מול פקיד בבנק שניסה לעשות הכל כדי שלא אבטל את האשראי. מול השכנה מלמעלה עם השעון המעורר שלא מפסיק. אפילו מול הכלבים שלי, בחיי. מסתבר שהחיים רצופים הכרעות קטנטנות שבהן את יכולה להחליט לבחור בטוב.
.
וזה עבד. זה שמר על הלב שלי. זה עשה לי שקט. זה הרגיש כאילו אני מכוונת פנס להאיר את הצעד הבא בדרך, והדרך נקיה. הייתי כלי נקי.
.
על הבמה במכון ויצמן סיפרתי קצת על תיקשור עם המתים ובעיקר עם אמא שלי, גם זה סוג של דיבור בעולם, ואז העזתי ושאלתי גם את המדען שמולי האם גם הוא מדבר עם המתים שלו, ולמרות שזו שאלה ממש לא מדענית, הפרופסור המקסים הזה סיפר שהוא משוחח עם אבא שלו, שלפני מותו אבא שלו איבד את המגננות ושיקול הדעת החברתי, והיה חשוף ותמים ומאוהב וישיר, אולי כמו ילד, ועם האבא הזה הוא ממשיך לדבר גם אחרי שכבר עזב את גופו.
.
אולי להיות כלי נקי זה בכלל עניין של מוח? או של ויתור מפעם פעם על החלק המאוד מודע הזה. אולי צריך בשביל זה להיות איש בא בימים. או נערה בת שש עשרה שהיא בת אלפיים. או הבודהה. או כמו שכתבה תלמידתי סיגל, אולי בשביל להיות כלי נקי מה שצריך זה פשוט להחליט להיות טובה. דווקא עכשיו. להחליט שוב ושוב.
.
שתהיה לנו שבת שלום ושקט,
מיה טבת דיין
