שמעתי את המושג 'הטרלול הפרוגרסיבי', עכשיו אני גם מבינה איך זה נראה
1. תשעה ימים לאחר הטבח בארץ מופיע מול בית הספר של ילדותיי בקליפורניה גרפיטי של שתי מילים: "פאק יזראל", ולידו מצוייר עכבר ענק ורעול פנים,
1. תשעה ימים לאחר הטבח בארץ מופיע מול בית הספר של ילדותיי בקליפורניה גרפיטי של שתי מילים: "פאק יזראל", ולידו מצוייר עכבר ענק ורעול פנים,
אולי זה רק הסיפור שלי? 1. כשהייתי בת חמש הגענו לסף עוני. איש לא אמר זאת במפורש. אבל ביום אחד לא נשאר כסף כמעט
לספר על הפחד "אנחנו לא הגיל שלנו, אנחנו האנרגיה שלנו" (אינסטגרם) 1. אמא שלי פחדה להזדקן. היא אמרה את זה. אני לא רוצה להיות זקנה.
1. הסיפור על הדם "הדם הראשון של אישה אינו מגיע מבין ירכיה, אלא מנשיכת הלשון שלה" (מגי רויאר). במאי 1938 סבתא לייקה בת השתים עשרה
1. 2005. רגע לפני גיל שלושים אנחנו נוסעות למגדת עתידות. מאיפה הבאת אותה בכלל? מישהו סיפר למישהו שהיא הצילה אותו מהתרסקות כלכלית ואת כרגיל נדלקת.
1. כבר שבועיים שאביגיל, הגדולה שלי, במחנה קיץ. שבועיים לא ראיתי אותה, חוץ מאשר בתמונות שעולות פה ושם לאתר של המחנה. שבועיים לא שמעתי אותה.
הלכתי השבוע לבקר את הבית שגרנו בו. יותר נכון, את המקום שבו עמד הבית שלנו לפני שהרסו אותו, זמן לא רב לאחר שעזבנו את קנדה.
1. השבוע אנחנו סוגרים חודשיים בדרום הודו. במייסור. בדירה אחת. בלב שכונה הודית. ״למה באתם?״ כל יום מישהו מהמקומיים שואל אותי. ״יוגה?״ לא. ״עבודה?״ לא.
1. ביום ראשון הלכנו לחנוכת ביתו החדש של מהאדב, דיקן הפקולטה למדעי הרוח ופרופסור לספרות שמארח אותי כאן. בגיל שישים וחמש הוא בנה לראשונה בית
1. אתמול היה יום ההולדת של נאווין, נהג הריקשה שלנו. הוא הגיע בחולצה מכופתרת חדשה ושעון חדש שקיבל במתנה מבת הזוג שלו וכשהילדות נכנסו לריקשה
כל הזכויות שמורות למיה טבת דיין @ 2024