יהודית כץ: "יום אחד אני מקבלת טלפון. מישהו מזמין אותי להשתתף בכנס בנושא ״הצלחה״. גדול. מאות משתתפים. ״בכנס יהיו כמה פאנלים עם אנשים מקצוע: פאנל הגשמה, פאנל הצלחה, פאנל התמדה והפאנל שאת מוזמנת אליו: 'פאנל נשים'״.
פאנל נשים?
לא ידעתי מה להגיד.
חשבתי, ולא אמרתי: האם הצלחה של נשים שונה מהצלחה של גברים? האם מזמינים אותי עכשיו לדבר על משהו שעשיתי והצליח כי… אני אישה? או כי יש כאן משהו שהצליח?
כל מה שכן הצלחתי להגיד באותו רגע זה: ״מזתומרת, פאנל, נשים?״.
ואולי זה רלוונטי, אולי לא, אבל על הכנס הזה גם לא הוצע תשלום.
לא הלכתי לדבר בכנס. אבל כן המשכתי לחשוב: אילו כותרות אנחנו שמים על עצמנו, נשים וגברים? סביב הצלחה, כסף, הורות? סביב מלחמות, ביטחון, רגשות או טיפוח? סיפורים על גבי סיפורים.
ומצאתי את הפרטנרית המושלמת כדי לשאול שאלות על איך אנחנו חיים, יחד, ולחוד, ואיך אנחנו כותבים סיפור מיטיב יותר לשני המינים? נפגשתי עם ד״ר מיה טבת דיין, המשוררת, הסופרת, כלת פרס היצירה ע"ש רה"מ לוי אשכול לשנת 2018. מיה מובילה באומץ את השיח על נשיות. דיברנו על אמהות ואבות. על כסף ומי באמת מבין בו. על שיערות בית-שחי. על עבודות שקופות שנעשות ללא שכר. והאם מותר לגבר להיות ״גבר שלא למטרות רווח״?
גברים, נשים, סיפור חדש מתחיל כאן >>>"
