שפת האימהות המחוקה

כשילדתי את הבת הבכורה שלי אמא שלי העניקה לי מתנה: חודש שלם. חודש שלם שבו היתה מתייצבת בבית שלי בשבע וחצי בבוקר ונשארת עד שבע וחצי בערב, 12 שעות ביום שבהן היא טיפלה בתינוקת כדי לטפל בי, כדי שאני אוכל לנוח, להתאחות, לאכול טוב, וכדי שאני לא אצטרך לארח אף אחד. כן, אחד הדברים הגדולים שהיא עשתה עבורי היה שבכל פעם שמישהו הגיע לראות את התינוקת אמא שלי סגרה את דלת חדר השינה שלי ורק אז פתחה את דלת הכניסה של הבית. המון אנשים הגיעו כדי לראות את התינוקת, להביא דברים, להתעניין.

אבל רק אמא שלי הגיעה מדי יום כדי לראות אותי.

.

בחודש הזה קרו הרבה דברים מופלאים והם היו עשויים מפעולות קטנות מאוד. משיחות ארוכות לתוך הצהריים, מנסיונות הנקה, מכל הדברים שפספסנו מתוסכלות או מתפוצצות מצחוק, אמא שלי ניסתה להיזכר שוב בתנועות האימהיות ואני ניסיתי ללמוד אותן לראשונה. והכי זכור לי איך אמא שלי מדי בוקר היתה מבקשת שאצא מהמיטה, ואז מתחה את הסדינים והשמיכות הפרועות מעוד לילה של הנקה, וקראה לי לשוב לחדר השינה שלי, כאילו מדובר בבית מלון.

.

בדיעבד אני יודעת לומר היום את מה שלא הבנתי אז: אמא שלי הבינה שגם אני נולדת, ממש יחד עם התינוקת שלי. אני נולדתי להיות אמא, והיא הבינה שאני עוללה רכה לא פחות מהתינוקת שאחזתי בזרועותיי, שלא הבנתי כלום, לא ידעתי מה לעשות, הרגשות התבלבלו לי, כל תפישת המציאות שלי התקיימה במרחב נטול זמן, רווי נוזלים וכאבים והנאה מתוקה. אמא שלי הבינה את זה והיא לא סתם באה לעזור לי. היא היתה שם כפי שהיתה שם כשנולדתי מהרחם שלה. היא הגיעה לקבל אותי בדמותי החדשה.

.

נשים נולדות הרבה פעמים לאורך חייהן. זה מחזור חייה של אישה השונה כל כך ממחזור חייו של גבר:

נשים נולדות מרחם אימותיהם.

ואז נולדות אל המחזור, מחזור הטבע.

ואז, מי שבוחרת בכך, נולדת לאימהות.

ואז הן נולדות אל הגיל שמעבר, מחוץ למחזור.

וחלקן, כמוני, נולדות גם ליתמות, לחיים בהם אני אמא לא רק של ילדותיי אלא גם של עצמי.

.

ובכל אחת מהלידות האלו הגוף שלנו אחר. אנחנו אחרות. הכל מתחלף ולא מטאפורית. ממש פיזית.

חיים שלמים של לידות.

.

ובכל זאת, שוב ושוב הלידות הללו "נמחקות" לנגד עינינו. השבוע, למשל, ראיתי פרסומות שאומרות לנשים עם תינוקות בזרועותיהן "תעשי מה את רוצה מתי שאת רוצה" וגם "כשאת עושה דברים לעצמך, דברים טובים קורים" אלה משפטים ניו אייג'יים שאנחנו שומעות הרבה והם כאילו פותחים אופק, אבל באמת הם מוחקים את האימהות הצעירה שלך בעודה מתקיימת. לא מכירים בה. לא מעריכים את העובדה שאימהות היא מלאכה של נתינה. שכל הגוף שלך מתגייס לכך בין אם את רוצה או לא. ושהדבר האחרון שנמצא בידייך הוא הזמן.

.

הם גם לא מכירים בכך שיש פוטנציאל יצירה עצום למי שמתמסרת ללידה הזאת, למרחב של אין חלל ואין זמן ודמאפשרת לעצמה להיוולד בתוכו, ביחד עם התינוקת שלה. את לא נולדת כאשת מחשבים או כקרייריסטית מטורפת. את לא נולדת בכלל לידה קפיטליסטית. או לידה ששייכת לעולם הכסף והמסחר. הקפיטליזם מבקש שתשיגי לעצמך דברים באמצעות זה שתנצלי משאבים כמו זמן. אבל המהות של אימהות היא הפוכה, ולא מוכרת בקפיטליזם, כי היא עסוקה בגידולו והגדלתו של מישהו אחר. ורק באמצעות זה בהגדלה שלך. וחוץ מזה היא גם לא מוכרת בקפיטליזם כעבודה, למרות שאינה נופלת בהיקף ובמקצועיות מכל עבודה אחרת במשרה מלאה, פלוס אפס חופשות ועם אתגרים מקצועיים מתמידים.

.

לא סתם עבודת האימהות היא העבודה הנרחבת ביותר שמבוצעת בחינם, שאפילו העוסקות בה לא מתייחסות אליה כעבודה למרות שהיא אם כל העבודות מבחינת כל ההיקפים שלה. הורגלנו למחוק אותה ולעבור מחיקה שוב ושוב. לפקוח עיניים לכך זה כואב. אבל זה גם מבטיח ששום סלוגן של פרסומות, שום משפט טפשי שנזרק לעברך, שום ניסיון לכופף אותך לחוקיו של עולם אחד, לא ייפגעו בעולם האחר הזה.

.

בלידה השנייה שלי אמא שלי כבר היתה חולה וטיפלה גם בעצמה וגם בי.

ובלידה השלישית שלי היא כבר לא היתה. אני זוכרת שלחודש אחד שכרתי לי עוזרת שתיישר עבורי את הסדינים. תסגור את הדלת. תתן לי ולתינוקת לנמנם. תעמיד על האש סירים, תקפל כביסה. זה היה בקנדה. היא לא ניהלה איתי שיחות ארוכות בצהריים. היא בקושי ידעה אנגלית. אבל היא ידעה אימהית. וגם זו שפה. אנחנו עכשיו נותנות לה קול.

.

.

.

שתהיה לכולנו שבת שלום,

מיה טבת דיין.