*המכתב | מיה טבת דיין | 6 דקות בשישי | 6.6.2025*
ב 21 בינואר 1986 התיישבה סבתא שלי ליד שולחן האוכל בחדרה שבקיבוץ כינרת וכתבה לי מכתב. היא פתחה אותו בלשון רבים, "לנכדתינו החמודה מיה'לה המתוקה שלום וברכה!", אבל מיד לאחר מכן עברה לגוף ראשון, "פשוט התגעגעתי והחלטתי לכתוב אליך".
.
היא תמיד כתבה כך, כלומר, בכל המכתבים ששלחה לבני המשפחה הרחוקה בארצות הברית כתבה בלשון רבים, וגם תמיד חתמה בשם שניהם, בשמה ובשם סבא שלי, למרות שהוא עצמו מעולם לא כתב שום מכתב. גם את המכתב הזה, המכתב היחיד שאי פעם קיבלתי ממנה, חתמה "אני מסיימת באהבה: מסבא יעקב וסבתא רבקה, להתראות".
.
מה יש במכתב הזה, בין הפתיחה לבין הסיום? שני עמודים בכתב יד סדור ובהיר, שבו סבתי בת ה-71 באותה שנה מנסה לעורר שיחה איתי בת ה-11. היא שואלת המון שאלות, האם יש ועדות בבית הספר, באיזו מהן אני חברה, ומה תפקידיי? היא שואלת על החוגים שלי, הנגינה והריקוד. ולאחר מכן היא מספרת לי שאולי אני עדיין לא יודעת להעריך את זה אבל ימי הילדות שלי מאושרים, יש לי הורים צעירים ונבונים שיענו לי על כל שאלה. והיא גם נותנת לי צרור עצות שקשורות לאיך ילדה צריכה לחיות: משוחררת וקלה, אבל לא לוותר בקלות על הדברים שחשובים לי.
.
מתישהו היא כותבת, "מספיק עצות לפעם אחת, נכון"?
.
המכתב הזה, במעטפה ורודה עם חותמת מהדואר של טבריה, היה המכתב היחיד שהיא שלחה לי. אמנם יכולתי לענות לה על שלל השאלות ואז לקבל ממנה מכתב נוסף, היא אפילו הציעה שנתכתב וכך נשמור על קשר. בימים ההם היה נדמה לי שהוד השרון רחוקה מקיבוץ כינרת מרחק חצי עולם. אבל כמה ימים לאחר שהמכתב הגיע אלי נסענו לבקר אותם בקיבוץ, וכבר סיפרתי לה בעל פה על בית ספר, החוגים, החברות, וכך רעיון ההתכתבות התמוסס.
.
יום אחד, לפני שנתיים או שלוש, מצאתי לפתע את המעטפה הורודה. פתחתי אותה כמו קפסולה מהעבר ומצאתי בה צוואה חיה על נייר מכתבים דקיק: "אל תוותרי בקלות על דברים שמאוד חשובים לך... על לדעת מה שאת רוצה ולעמוד על זה ויחד עם זה להיות משוחררת ועליזה". קראתי ובכיתי. עבר בי גל של געגוע עצום לסבתא שלי. רציתי לענות לה צדקת, זאת היתה ילדות מאושרת. למרות שלא הייתי חברה בשום ועדה. לא היו לי בכלל חברות בבית ספר. לא הייתי בכלל משוחררת ועליזה. ועדיין, זאת היתה ילדות שמחה.
.
רק אחרי שקיפלתי את הדפים הדקיקים והחזרתי למעטפה, חשבתי כמה סבתא שלי עבדה קשה וברצינות תהומית כדי לייצר קשר אמיתי בינינו. כשהיינו מגיעים לבקר אצלה קירבה כיסא אל הכורסה שלה, הושיבה אותי לצידה ושאלה ארוכות על חיי. גם כשהייתי רק בת חמש. בת שבע.
.
בחופשים הגדולים, כשהתארחתי אצלה לשבועות ארוכים, צירפה אותי אליה לעבודה במתפרה, למשמרות בחדר האוכל, וכנראה הגיעה עם סבא שלי לאיזה הסדר זמני, כי בביקורים שלי הוא ישן בחדר השני ואני לא נשארתי לבד בחדר, אלא תמיד ישנתי איתה במיטה.
.
היא שאלה אותי על מה חלמתי בלילה והתייחסה לכל פרט ופרט בחלום, היא שאלה על החברות שלי, על הפחדים שלי, על הכלבים שלי. ובעיקר לא נתנה לשום דבר להפריע לנו. היא אמרה שכל דבר אחר סובל דיחוי.
.
אני חושבת היום כמה קשה לייצר קשר עמוק כזה עם ילדים, בטח עם נכדה שמתגוררת רחוק ממך, אבל לפעמים גם עם ילדינו בבית. וגם כמה עומק סבתא שלי הכניסה לקשר שלנו, וכמה היא התעקשה על זה, המכתב הזה הוא תזכורת לכמה שהיא התעקשה על זה. לא היה וואטסאפ, קבוצות, אימוג'ים, אפילו טלפון רגיל לא היה לנו בבית, אבל סבתא שלי מצאה את הדרכים להתעקש עלינו.
.
זה השפיע על האימהות שלי, על הקשר עם הילדות שלי. על השאלות שאני שואלת אותן ועל כמה אני מתרכזת בתשובות. בעצם, בכך שסבתא שלי טרחה על הקשר בינינו, היא הבטיחה את הקשרים שלי עם הילדות שלי וכנראה גם את הקשרים שלהן בעתיד עם הילדות שיהיו להן. על כמה דורות קדימה השפיעה שיחה אחת מתמשכת של ילדה וסבתא?
.
כשהייתי בארצות הברית ופרצה סביבי האנטישמיות בבת אחת, סבתא שלי כבר לא היתה בעולם אבל השיחה איתה עדיין התנהלה בתוכי. זיהיתי את מה שאני רואה סביבי מהסיפורים שסיפרה לי בפרטי פרטים. התעקשתי גם כשאמרו לי שזה סתם גל קטן שיעבור. ידעתי בדיוק כי סבתא שלי הכינה אותי. וכשהתחלתי לחפש מילים כדי לכתוב על מה שאני עוברת, השירים הראשונים שכתבתי היו סדרה של מכתבים אליה.
.
מכתבים לספר לה מה שלומי, מה קורה איתי עכשיו, 37 שנים אחרי המכתב ההוא התיישבתי ועניתי לה סופסוף. כתבתי לה מכתבים באיחור ניכר, ללא בול שיוכל לחצות את נהר החיים והמוות שזורם עכשיו בינינו, ללא מעטפה ורודה. אבל הם חלק מהשיחה שסבתא שלי התעקשה עליה כל כך. השיחה הזאת לא הלכה לשום מקום מעולם.
.
השבוע חלפו 13 שנים ממותה של סבתא שלי. אני מסיימת היום עם המכתב הראשון אליה:
.
אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנִים לְאַחַר מוֹתֵךְ
אֲנִי גּוֹרֶרֶת כִּסֵּא לְצַד הַכֻּרְסָה שֶׁלָּךְ, אוֹחֶזֶת
בְּכַף הַיָּד הָרַכָּה שֶׁלָּךְ, בָּעֲיָרָה
הַשְּׂרוּפָה שֶׁלָּךְ, הָאָח הָרָצוּחַ שֶׁלָּךְ,
הַשָּׁנִים הָאֲבוּדוֹת. מְבִינָה שֶׁצָּדַקְתְּ:
לֹא נְשַׁנֶּה אֶת הָעוֹלָם.
נִצְטָרֵךְ לִשְׂרֹד אוֹתוֹ. הַסַּכָּנוֹת
אוֹרְבוֹת עַל כָּל אֲדָמָה, וְכָל
מִשְׁפָּחָה יְהוּדִיָּה צְרִיכָה בֵּן
מִחוּץ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁיַּצִּיל אוֹתָהּ
בְּבוֹא הָעֵת. מָה יָדַעְתְּ עַל בּוֹא הָעֵת
וַאֲנִי לֹא הִקְשַׁבְתִּי? יָשַׁבְתְּ
עַל הַכֻּרְסָה הַמִּזְדַּקֶּנֶת שֶׁלָּךְ,
כִּסּוּי הַקּוֹרְדֵרוֹי דָּהוּי תַּחַת זְרוֹעַ שְׂמֹאל,
גּוּפֵךְ שָׁעוּן לַצַּד, מִשְׁקַל הָעֲצָמוֹת הַמִּדַּלְדְּלוֹת
וְהַסְּפָרִים הַמִּתְעַבִּים, מָה נִסִּית לוֹמַר לִי
עַל מָה שֶׁיָּבוֹא עָלֵינוּ? אֲנִי מְקִימָה אוֹתָךְ
לִתְחִיָּה עַכְשָׁו, צְרִיכָה אוֹתָךְ בִּדְחִיפוּת,
מְאַלֶּצֶת אוֹתָךְ אֶל עוֹלָם
שֶׁנִּפְטַרְתְּ מִמֶּנּוּ. אֲנִי חַיֶּבֶת לְהֵאָחֵז
בִּדְבַר מָה עַכְשָׁו, הַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁלָּךְ
הוֹפֶכֶת לֶעָתִיד שֶׁלִּי,
הַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁלָּךְ הוֹפֶכֶת לֶעָתִיד.
.
שתהיה לכולנו שבת שלום ושקט,
.
*מיה טבת דיין*
.
????*אני תמיד שמחה לשמוע מכן:* https://www.mayatevetdayan.com/#contact_me
????*לרכישת "היהודייה הנודדת" החדש שלי ובו גם השיר הזה: https://www.mayatevetdayan.com/?p=10453
????*לצירוף חברים לקבוצת *6 דקות בשישי*: https://tinyurl.com/2ya67vd9
???? *לקבל את 6 דקות בשישי באנגלית:* https://tinyurl.com/yc3zxkc7
????*לטורים הקודמים:* https://www.mayatevetdayan.com/category/whatsapp-he
???? *להאזנה בספוטיפיי:* https://tinyurl.com/344pr259
