השבוע גיליתי לראשונה שאסתר כתבה את מגילת אסתר. אני לא יודעת אם זה פרט ידוע שרק אני איכשהו פספסתי, או שאולי כל מי שמתעניינות ולומדות את המקורות גדלו על זה. אבל השבוע, כשגיליתי שאסתר כתבה את מגילת אסתר, התקשרתי מיד לשהרה בלאו, חברתי הטובה, ואמרתי לה, באותו טון שבו אני שואלת אותה על רכילות מרעישה, תגידי זה נכון מה ששמעתי? אסתר כתבה את המגילה על עצמה??
.
ושהרה אמרה לי ברור! ומיד פתחה את הספר שלה, "הראשונות", שמקדיש פרקונים קצרים לכל אחת מנשות התנ"ך, וקראה לי משם את הציטוט מהמגילה: "ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל, ומרדכי היהודי את כל תוקף לקיים, את איגרת הפורים הזאת - השנית". היא הסבירה לי שהתנ"ך לא ממהר לתת קרדיט לנשים כותבות, ושאם היה אפשר, הקרדיט היה הולך במלואו למרדכי. רק שמי שכתבה את המגילה היא אסתר ואילו שמו של מרדכי ככל הנראה נוסף כדי שהקוראים יתייחסו לטקסט הזה ברצינות.
.
בשלב הזה נזכרתי בג'יי קיי רולינג, שחתמה על הספרים שלה לא בשמה הפרטי אלא באותיות J ו-K בדיוק מהסיבה הזאת – כדי שבראשית דרכה לא ידעו שהיא אישה וכדי שילדים, נערים וגברים יקראו את הספרים שלה באותה רצינות כאילו נכתב על ידי גבר.
.
במובן הזה אסתר היתה אמיצה יותר מג'יי קיי רולינג, היא לא חתמה א. מ. (אסתר מלכה), ובכל התנ"ך אם יש נשים נוספות שמקבלות קרדיט על השמעת הקול שלהן, אלו כנראה דבורה ומרים, ושתיהן שרו. אבל אסתר, אסתר היא האישה היחידה שמוזכרת ככותבת. בכ-ל התנך. בכ-ל כולו.
.
איך לא ידעתי את זה? איך מעולם מעולם איש לא הזכיר את הפרט הזה באזניי? איך לא מדברים על זה כבר בגן? החילוני כלומר, כמו שמדברים, למשל, על רבי עקיבא שיצא ללמוד בגיל ארבעים? איך לא מדברים על הכותבת היחידה בתנ"ך שכתבה מגילה על סיפור חייה? איך זה לא ידע כללי מהסוג הכי נפוץ, בעצם?
.
וכך, השבוע, התחלתי להרגיש קירבת לב לאסתר. אולי ככותבת. אולי כפמיניסטית. אולי כי לראשונה התיישבתי וקראתי את מגילת אסתר בתור הממואר הנשי היהודי הראשון.
.
ולאחר מכן גם התחלתי לחוש אשמה.
.
על כל השנים שלא הקדשתי לה שום מחשבה, על כך שגם את הכותבת היחידה בכל התנ"ך הצליחו איכשהו למחוק. ואפילו הרגשתי אשמה על כך שמאז ומעולם שנאתי את פורים. בכל גיל, בכל תחפושת, בכל סוג של מסיבה, משלוחי מנות, הבדים החונקים, כל כך שנאתי את פורים שבתור ילדה תמיד הייתי נהיית בו חולה. וכמבוגרת פשוט חיכיתי בשקט ובזהירות עד שיחלוף.
.
אבל השנה בבת אחת החג הזה החליף מולי את פניו. אולי זה קשור גם לאנטישמיות הנוראית בכל העולם, שמחברת אותי אל הסכנה הקיומית הממשית של היהודים גם בסיפור המגילה, ואולי זו האישה שהיתה מספיק חכמה וממולחת ומסורה והצילה את העם שלה, והעובדה שהיא ישבה וכתבה את זה.
.
כי זה מה שאני בעצמי עושה. כותבת את מה שקורה כדי להבין את מה שקורה. ואני מבינה את המעשה הזה של אסתר, שאחרי כל מה שקרה, הנישואין, המלכות, המן, הפחד האיום והנורא, המהלכים העדינים המזוקקים, המסוכנים, היתה חייבת לשבת ולכתוב את זה. אני אפילו מנחשת שהיא לא הלכה לישון לפני שראתה את הכל במילים.
.
אגב, שהרה אומרת שאם צריך עוד הוכחה שהמגילה הזאת נכתבה על ידי אישה, מספיק לראות את הדמות של זרש – אשתו של המן, היועצת החכמה והמרושעת שלו. שהרה אומרת שאם גבר היה כותב את המגילה, הדמות של זרש היתה פשוט נספגת בדמותו של המן, והמחשבות החכמות שלה היו מיוחסות רק לו, בבלעדיות. אבל אישה כותבת תתן תפקיד מרכזי לזרש, לה ולחכמתה המופלגת (גם אם מרושעת).
.
בכל אופן הממואר הזה של אסתר, מסתיים בצו לקיים את פורים. בציווי לשמוח עד דלא ידע. והשבוע לראשונה הבנתי שהמגילה היא גם צו פמיניסטי: לכתוב.
.
מה שמיד מזכיר לי צו אחר, שנכתב על ידי הלן סיקסו, ושאני כל כך מנסה לחיות לאורו שהנחתי אותו כמוטו לספרי "פמיניזם כפי שלימדתי את בנותיי", לפי סיקסו, או שעלינו לומר, ותכתוב סיקסו: "אישה חייבת לכתוב את עצמה: חייבת לכתוב על נשים ולהביא נשים אל הכתיבה, ממנה הן הורחקו באותה אלימות שבה הורחקו מגופן – מאותן סיבות, מתוקף אותו חוק, ועם אותה מטרה קטלנית. אישה חייבת להכניס את עצמה לטקסט – כמו גם לעולם ולהיסטוריה – באמצעות התנועה של עצמה".
.
מעכשיו, פורים הוא, עבורי, החג שבו אישה הכניסה את עצמה לטקסט. ובאמת לפי רש"י, אסתר ביקשה מהחכמים שיכניסו את המגילה שלה לתנ"ך. היא התעקשה והפכה לאישה היחידה שכתבה טקסט שנכנס לתנ"ך ושאפילו ניתן לה עליו קרדיט.
.
בשנה שבה עדיין מוחקים אזהרות והתרעות של נשים, עדיין מתמקחים כמה שווה אישה במו"מ על החילוץ שלה, שנה שמנסים למחוק בה את פשעי המין נגד נשותינו, שבה יותר מתמיד נשים נמחקו מתפקידים בכירים במשק ובכלכלה, אני מאחלת לכולנו חג פורים שבו נכתוב את הסיפור ונכניס את עצמנו אל הסיפור.
.
.
שתהיה לכולנו שבת שלום,
.
מיה טבת דיין
כל הזכויות שמורות למיה טבת דיין @ 2024
