דבר ראשון קיבלתי את התמונה הזאת מקוראת שלי. הגדרה למילה שלא הכרתי: "לבבאי". ומיד לאחר מכן התחלתי להבחין בלבבאים ובלבבאיות בכל מקום שהפניתי אליו את עיניי. אבל נתחיל מההגדרה:
.
"לבבאי מתאר אדם שמסייע בתהליך הריפוי של שברון לב קולקטיבי בחברה. המילה משמשת לתיאור אדם שפעולותיו, דבריו או מעשיו מביאים נחמה, תמיכה רגשית, ותקווה לקהילה או חברה שעברה טראומה או כאב. לבבאי מייצג את היכולת של אדם אחד להביא אור וריפוי ללבבות רבים, ולסייע בהתמודדות עם כאב וסבל רגשי משותף".
.
כמה יפה. אין לי מושג מהיכן אותה קוראת חמודה שלי הביאה את ההגדרה הזאת. ולא הצלחתי לגלות אם יש מילה כזאת או אם היא הומצאה ממש עכשיו, לאור שברון הלב הקולקטיבי של כולנו. אבל זה גם לא ממש משנה. כי לפעמים מגיעה מילה והיא בול. היא בינגו. היא נותנת כותרת מדויקת. היא מסבירה לך את המציאות. ועוד דבר מה הופך מובן. נופל למקומו.
.
מיד חשבתי על הרבנית ימימה מזרחי, שאני אוהבת עוד מלפני ה-7 באוקטובר, ואיך בשנה שעברה כשערכתי איתה מפגש גדול מול קהל בירושלים, ניגשו אלינו כרגיל אחרי ההופעה כל מיני נשים וגברים מהקהל לומר לנו דברים, ואיך בשעה שאני פשוט אמרתי תודה ונעים להכיר, הרבנית ימימה גם שאלה אותם: לברך אתכם?
.
ואני נשתלתי במקום: לברך? אצלנו מקסימום מברכים בימי הולדת או בחתונות. אבל המחשבה לברך מישהי סתם ככה ביום חול, פשוט כי היא ניגשה אלייך. ההבנה שמראש אנשים ניגשים אלינו כי אולי דרושה להם איזו אנרגיה שיש לנו ושאנחנו יכולות להעביר, המחשבה הזאת שינתה את חיי. באמת. אני זוכרת שכל מה שידעתי על ימימה עד אז – שהיא למדנית ותלמידה חכמה, שהיא מעבירה שיעורים, עומדת בפני קהלים של אלפים אלפים, ומקפידה לחדש כל הזמן, היא החדשנית הכי חדשנית שפגשתי – כל זה התגמד באותו רגע מול המעשה שהיא עשתה, היד שלה על ראשים של אנשים מהקהל שלנו.
.
אז אני חושבת שזה משהו שלבבאים ולבבאיות עושים, הם מברכים אנשים.
.
או למשל מהטמה גנדהי, שכבר בראשית לימודיי באוניברסיטה נשביתי בכתבים שלו ובסיפור חייו - איך הוא עבר מכפר לכפר בהודו במשך עשרות שנים, כי הודו ענקית, ועמד באסיפות עם וסיפר לאנשים מי הם, כלומר, מי הם היו לפני שהבריטים התחילו לשלוט בהודו, מי הם היו כהינדים. איך הם ידעו לייצר לעצמם את הכל לבד, איך הם לא היו תלויים באיש או במדינה, מהי הענווה ההינדית, האמונה ההינדית, העוצמה ההינדית ומהו כח האהבה שלהם, האלים שלהם, כלומר מה הם הכוחות שלהם.
.
גנדהי שיחרר את הודו מהבריטים. אבל הוא עשה את זה לא בכוח הזרוע, אלא כמו שעושים את זה לבבאים, הם מזכירים לאנשים מי הם, לאיזה סיפור הם שייכים, אחרי איזה סיפור הם הלכו שולל זמן רב מדי.
.
או למשל ד"ר נאדר בוטו, שבמשך שנתיים למדתי אצלו. מצנטר לב ששאל כל מטופל שמגיע אליו לפני הכל 'ממה נשבר לך הלב'? נאדר בוטו לימד אותנו, התלמידים שלו, שמבחינה אנרגטית הכל עשוי מאותה אנרגיה, זו שאנו מכנים אהבה, וששם טמון גם הסיכוי שלנו להתרפא, ועכשיו השאלה איך עושים את זה. איך מזהים את המשבר שפגם באהבה ואז פגם בגוף, ואיך משתמשים באהבה כדי להתרפא ממנו ולרפא גם את הגוף? ולזה הוא מקדיש את חייו, להכשיר וללמד אלפי אנשים מדי שנה לטפל בעוד אלפים אחרים, כדי להירפא באמצעות האנרגיה שנקראית אהבה.
.
אני חושבת שגם זה משהו שלבבאים עושים, הם לא רק מתעסקים באהבה, בחומר הזה שממנו עשוי היקום, הם כל הזמן מחברים לזה אנשים באלקטרודות עדינות.
.
אתמול בערב הופעתי עם רונה קינן באולם הגדול בעין דור, וכשישבנו שם מול מאות אנשים בקהל שאלתי את עצמי בלב, מיה, איך תהיי לבבאית עכשיו? איך תגדילי את האהבה בין כולנו? איך תזכירי לכולנו מי אנחנו, במיוחד בתקופה כשכל כך הרבה קולות מדברים עלינו מכל כיוון – על ישראל ועל היהודים - ואנחנו עלולים לשכוח את הסיפור שלנו. ולבסוף, כשניגשו אלי אנשים מהקהל כדי שאחתום להם על ספרים, וגם סיפרו על הורים שאיבדו, או על הפסקת הריון, או על הפחד שלהן כאימהות ללוחמים, נתתי לכל אחת ואחד חיבוק ובירכתי אותם.
.
ולא שלא עשיתי דברים דומים בעבר, אבל הפעם היתה לזה כותרת. לבבאית.
.
אני רוצה בהזדמנות הזאת לומר שהשבוע גם חשבתי בצער על כך שאני לא מכירה כיום בישראל אף פוליטיקאי או פוליטיקאית שהם לבבאים. כלומר, שלוקחים אחריות על להביא נחמה, תמיכה רגשית ותקווה לעם שלנו. נזכרתי בהקשר הזה איך ראש ממשלת ניו זילנד לשעבר היתה עולה מדי ערב בקורונה לשידור וקוראת ספר לפני השינה לילדים הניו זילנדיים במיטותיהם.
.
ומצד שני הבחנתי בכך שיש גם לבבאים שמרפאים קהל לא ענק, אבל עדיין עוסקים במלאכה הזאת של הנחמה והלב. ילדים שמרפאים את הלב הדואב של ההורים עכשיו, או שכן נדיב אחד, החברות שלי, ואפילו שני הכלבים פה במשפחה, גורו וקיילי, הם לבבאים מקצועיים ממש. ולראות את זה, להסתכל על זה כלומר, עד כמה אנחנו מוקפים בלבבאים מסביבנו, כבר גורם להרגיש שפע של אהבה שזורמת אלינו. ואיזה דבר גדול זה.
.
.
שתהיה לכולנו שבת שלום ושקט, והרבה לב,
.
מיה טבת דיין