*עכשיו כולנו התחלה | מיה טבת דיין | 6 דקות בשישי | 2.1.2026*
בכל פעם שהשנה הקלנדרית מתחלפת, אני מרגישה שהעולם נברא קצת מחדש.
הרגשה חסרת בסיס. הרי בסופו של דבר הכל ממשיך כפי שהוא, העציצים, העננים, התוכים הירוקים על העץ - שום דבר לא באמת נברא מחדש. וגם אני, צועדת על אותה מדרכה אפורה, באותו מסלול שבין בית הספר לסופר השכונתי, ומשם הביתה, ובכל זאת, אני מרגישה את זה: העולם נברא קצת מחדש.
.
פעם גיליתי שבהודו מספרים יותר מסיפור בריאה אחד. כלומר, לנו יש את אדם וחוה, התפוח והנחש. ולפעמים גירסה נוספת על לילית. אבל בהודו מספרים עשרות סיפורי בריאה שונים. דמויות שונות, התחלות אחרות. וככה התאהבתי בהינדואיזם, כשצללתי אל כל סיפורי הבריאה האלו. זה היה הרבה לפני הדוקטורט, הרבה לפני שלימדתי בעצמי. זה היה כשבעצמי רק התחלתי ללמוד. והדבר הראשון שלמדתי היה שבמציאות של גלגול נשמות לא רק האדם נולד מחדש, אלא גם העולם נברא שוב ושוב. וכל בריאה כזאת מגיעה עם סיפור.
.
סיפור בריאה הודי עתיק אחד מספר שבראשית היה פורושה – ישות קוסמית. הוא ושום דבר סביבו. כשהשמיע קול - הצליל חזר אליו. לא היה איש שישמע אותו מלבדו, והצליל חזר כמו הד במקום ריק מאוד. פורושה נתקף פחד איום ונורא מהבדידות. הוא התמלא תשוקה דחופה שיהיה איתו מישהו ואהבה התחילה לגאות בו, למרות שעדיין לא היתה שם אף אחת. מרוב אהבה פורושה הגדיל את עצמו לגודל של חיבוק. כלומר, חיבוק ריק, הוא חיבק את הכלום. ואז הוא הגדיל את החיבוק והגדיל אותו עד שהחיבוק היה גדול מספיק, ומתוך החיבוק נבראה אישה.
.
בראשית היה האדם, ואז הפחד, ואז התשוקה ואז האהבה. וכך הכל התחיל.
.
ובסיפור אחר שאני אוהבת ממש, האנושות נבראת בכלל מתוך שקרים ובגידות: אלה מתאהבת באיש צעיר, נשוי ודבק מאוד באמונה ומנסה לכפות את עצמה עליו. הוא אמנם חומק ממנה ונעלם, אבל היא לא מצליחה להוציא אותו מהראש או מהלב שלה. כשהיא נכנסת להריון ממישהו אחר, היא מדמיינת את אהוב לבה עד כדי כך ששואלים האם מכל הדימיון הזה התינוק לא בעצם שלו? ילד ממזר, תוצר פנטזיה ושקרים, בריחה, וגם אהבה ותשוקה – כל החומרים שמהם עשויה האנושות שלנו.
.
ובאמת, לפי הסיפור הזה, נחשב לאדם הראשון. סב גדול של כולנו.
.
ולא שאצלנו אדם הראשון לא לוקה בפחדנות וחוסר יכולת לעמוד על שלו. כן, הוא נותן שמות לכל הדברים, שמות יפים כל כך, ומשתתף עם אלוהים בתהליך הבריאה, אבל הוא גם מקים משפחה שבה הרוצח הראשון, והנרצח הראשון, ובהכרח גם נישואי קרובים.
.
מה יש לומר, סיפורי בריאה אינם סיפורים שמנסים לייפות כלום. אולי כי הם מנסים להסביר איך הגענו לאן שהגענו? מאילו חומרים אנחנו עשויים ועשויות? וכשאת קוראת אותם, ורואה את אבותייך על כל היופי והחולשות שבהם, לפעמים את מבינה קצת את עצמך.
.
בכל פעם שמתחלפת השנה אני מרגישה שהעולם נברא קצת, אבל זה לא אומר שזה בהכרח תחושה רומנטית: מי שמכירה סיפורי בריאה יודעת שבריאה אינה רק דבר יפה. ביהדות היא מתחילה בכך שאלוהים מסדר את התוהו ובוהו, אבל ממשיכה עם השקר, הבגידה, הבריחה, הנפילה מגן העדן וההתפכחות גם של אלוהים וגם של האדם, שמבינים כבר על ההתחלה, שלא משנה אם אתה אדם או אל, נראה שיש גבול למה שתוכל לעשות, הבלגן הוא פה להישאר.
.
כשאת אישה את לפעמים מרגישה את זה על בשרך ממש: קיבלת מחזור. אולי הספקת ללדת. אולי עברת במסדרון של גיל המעבר. היום מבינים יותר ויותר גם מחקרית שבכל צומת כזאת, ההרגשה שלך שאת נבראית קצת מחדש אינה רק תחושה מטאפורית: כל שינוי כזה מוביל אותך לאיזון הורמונלי אחר, גוף שהוא קצת אחר, מצב רוח אחר ואף מצב נפש אחר. האופי שלך משתנה, התגובות שלך, הכעס או הרוגע שלך, המהירות שבה את בונה שריר וגם האופן שבו את רואה את העולם. כל אלה אינם רק שינויי חיים. לא רק התבגרות. את מסתכלת על מי שהיית לפני כמה גלגולי חיים בתוך גלגול החיים האחד הזה, והאישה ההיא שונה בתכלית ממי שאת היום.
.
וכן, ממש כמו כל בריאה, זה כרוך גם בפחד, בבדידות, בתשוקה, באהבה, בבריחה ובחזרה, ברגעים עלובים ממש וברגעי יופי כביר. כמה חכמים וחכמות היו מי שסיפרו לנו את סיפורי הבריאה האלו, לנסות לספר לנו מי אנחנו. מי מאז ומעולם היינו.
.
אז אני מסיימת היום עם שיר שלי, מתוך "לאן שנצוף שם בית", שכתבתי לבתי התינוקת. היום מבינים כבר שכל לידה היא בריאה, לא רק של תינוקת אלא גם של מי שיולדת אותה. אפילו בלידה רביעית וחמישית ושישית. וכל בריאה ראויה לסיפור בריאה. או לשיר.
.
*תינוקת / מיה טבת דיין*
יָפִים וּקְמוּטִים, נִרְגָּשִׁים וּכְפוּפֵי גּוֹרָל
עַתִּיקִים כְּדַפִּים מִתְפּוֹרְרִים וּטְרִיִּים כַּחֲלוֹם: אֲנַחְנוּ
מִתְנַקְּזִים אֵלַיִךְ עַכְשָׁו.
שִׁבְרוֹנוֹת לִבֵּנוּ וּרְגָעֵינוּ הַמְּאֻשָּׁרִים נִמְשָׁכִים
מִשַּׁחַר הַבְּרִיאָה וְעַד רִיסֵי הֶחָלָב שֶׁעַל עֵינַיִךְ.
אֲבוֹתַיִךְ וַאֲבוֹת אֲבוֹתַיִךְ וְאִמּוֹת אִמּוֹתֵיהֶם -
כֻּלָּנוּ מִצְטוֹפְפִים בְּפִתְחֵךְ לְהִכָּנֵס.
כְּפִי שֶׁהַלַּיְלָה כֻּלּוֹ מְבַקֵּשׁ לְהִתְנַקֵּז
אֶל תּוֹךְ כּוֹכָב קָטָן, אֲנַחְנוּ עַכְשָׁו
אֶצְבְּעוֹתַיִךְ, אַפֵּךְ, בֶּכִי
וַעֲוִית הַפֶּה. הָיִינוּ
הַרְבֵּה סוֹפִים,
עָיַפְנוּ מְאוֹד.
עַכְשָׁו כֻּלָּנוּ הַתְחָלָה.
.
אני מאחלת לנו שנה אזרחית טובה, ובמיוחד עכשיו בריאה טובה,
ושתהיה לכולנו שבת שלום,
*מיה טבת דיין*
