על הכאב

השבוע נזכרתי בלידה האחרונה שלי, זה היה בקנדה, וכל העניין לקח בדיוק רבע שעה, לא הספיקו אפילו להביא מרדים לאפידורל, ובכל זאת אני זוכרת שבעודי נשענת על איזה קיר שם וצועקת מרוב כאב, הרופאה היהודיה הקנדית שלי עזבה אותי רגע כדי לרוץ אל הדלפק ולפייס את האחיות על הרעש שעשיתי. היא אמרה להן בנימה חצי מתנצלת: "ובכן, היא ישראלית..."

.

ובאמת רק אחר כך שמתי לב לכך שבאותו בית חולים בקנדה לא שמעתי אף אישה צועקת בכל הלידות שהיו סביבי. וכששאלתי חברה מקומית, מה לא כואב לכן? היא אמרה, כואב מאוד, אבל את לא רוצה שהתינוקת שלך תיוולד לתוך צעקות, נכון?

.

ונזכרתי בזה השבוע כי בפייסבוק רץ פוסט שכתב רופא מרדים צעיר ובו הוא סיפר שאין משמרת שבה הוא לא נתקל בנשים שמתנצלות על הצירים שלהן! ועוד הוא הוסיף שנשים לא צריכות לשאת את הכאב בגבורה אלא שפשוט ייעזרו בלי בושה בכל מה שלרפואה יש להציע.

.

ולמרות שהרבה מאוד נשים כעסו עליו, ומה פתאום הוא נותן להן עצות או מחשיב לידה כמצב שאמור לא לכאוב, אני דווקא אהבתי את הכוונה הבאמת טובה שלו ואת העובדה שהוא העיז להציף נושא שלא מדברים עליו הרבה: האם יש לכאב של נשים מקום?

.

נשים וכאב הן קודם כל מושא להמון בדיחות. מכירות את "חולה חולה חולה -  אלמנה"? או את זאת שבאה לרופא עם כאבי בטן והרופא מבשר לה שהיא בהריון וכשהיא מבקשת חוות דעת נוספת הוא אומר לה שהיא גם מכוערת? או את זאת (שהיא גם בלונדינית) שמגיעה עם כאבים בכל הגוף ובכל מקום שהיא מצביעה עליו עם האצבע כואב לה, אז הרופא אומר לה חמודה פשוט שברת את האצבע.

.

הבדיחות האלה מלמדות אותנו שכאב הוא אחת הדרכים הכי בטוחות ללעוג לנשים על הטיפשות שלהן או על התלוננות יתר.

.

ומצד שני ישנם משפטים שכל אחת מאיתנו שומעת כמו "הריון זה לא מחלה", "את עצבנית – שוב את במחזור?" והם מגיעים לצד פרסומים מדי שבוע של ידועניות שילדו - ומיד חזרו לסט של הסרט או לג'ינס מידה 26 או למרתון באיזו עיר בירה באירופה.

.

והיחס הזה לכאב של נשים מלמד אותנו שאין לגיטימציה לתחושות הפיזיות שלך, כי גם אם הן מרגישות כמו מחלה, נראות כמו מחלה, כואבות כמו מחלה, זה כנראה מצב הורמונלי שמשבש את דעתך, וגם אם נדמה לך שאת לא מתאושת, הרי יש כאלה שעשו את זה במהירות הבזק והן האידיאל שאליו צריך לשאוף. במילים אחרות: אם כואב לך, נכשלת.

.

ולבסוף, יש את המשפטים שמשווים בין כאב של נשים לכאב של גברים. למשל "רק גבר עם 37 מעלות חום יכול להבין מה עוברת אישה בלידה", או הבדיחה על השייח הסעודי שלאחר המון שעות המתנה מחוץ לדלת בצירים האיומים של אשתו נולדת לו בת והוא אומר איזה מזל שהיא בת ולא תצטרך לעבור את מה שאני עברתי".

.

היחס הזה חומל על גברים ומאפשר להם להרגיש איום ונורא ללא שום פרופרוציות למצבם האמיתי ובמקביל ממשיך לייצר ציפייה מנשים להיות לביאות, נמרות, אלופות, או כל מטאפורה אחרת שהופכת לאידיאל את היכולת שלך לשאת כאב.

.

אז השבוע העליתי פוסט וביקשתי לשמוע כל סיפור או בדיחה על נשים ועל כאב, ועלו בו מאות סיפורים על אחיות שגערו בנשים לא לצעוק, לא לכאוב, רופאים שאמרו זה כלום, זה כלום למרות שאלו היו דברים גדולים מאוד, ואני חושבת על אורית חברתי הטובה שבעוד שבועיים ימלאו שלוש שנים למותה, ואיך במשך שנה שלמה הרופאים אמרו לה שהיא סתם מתבכיינת. לפני מותה היא כתבה פוסט ואמרה לנשים תקשיבו לגוף שלכן. אתן יודעות. אל תוותרו ואל תתביישו מאיש. וזו היתה הצוואה שלה.

.

האם יש מקום לכאב אצל נשים? מקום שלא נקשר מיידית למושג הנוראי "היסטריה", או לבלבול, או לטיפשות או למחזור? האם יש מקום לנשים לכאוב מול הרופאים שלהן? או בבית? האם יש להן אפשרות להתלונן על כאב ולדעת שלא ילעגו להן ולא יקטינו אותן ולא יחשבו שהן סטו מאידיאל האישה – הלביאה – המושלמת?

.

אז כן, דרושים לנו מרדימים קשובים ומלאי אמפטיה. אבל זה לא מספיק. צריך שמגיל צעיר כאב של ילדות לא יהיה נלעג, מושא לבדיחות, לציפיות בלי אפשריות, שלא ישטפו את מוחן של נערות בפרסומות על מחזור שכולו אקרובטיקה ובגדים לבנים, ושידועניות אחרי לידה יספרו כמה קשה להתרומם. כמה קשה יכול להיות בהריון. כמה כואבת הגמילה מאסטרוגן בגיל המעבר.

.

כשזה יקרה, שום מרדים לא יצטרך להפציר בשום אישה בפייסבוק לבטא את הכאב שלה ללא פחד.

.

ושתהיה לכולנו שבת טובה, עם הרבה הרבה מקום.

.

מיה טבת דיין

.

.

🧡*להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ "6 דקות בשישי"לחצו על הלינק:*

https://chat.whatsapp.com/JEkgy1ySLmK42wth9mHLLP