מעגלים של נדיבות

*מעגלים של נדיבות | מיה טבת דיין | 6 דקות בשישי | 14.8.2026*

בתקופה האחרונה התמכרתי לעמוד באינסטגרם של בחור שמכסח דשא. כן, זה ממש מה שזה נשמע. הוא מגיע לבתים של אנשים ומכסח להם את הדשא. הסרטונים שלו ארוכים, זה לא הלפני-אחרי המהיר שאנחנו רגילים לראות. הוא מכסח ומכסח ומכסח, מוריד פה ושם ענפים סוררים, ושוב מכסח. בינתיים שיחים מקבלים צורה. הוא מפנה ג'אנק. ולפעמים אפילו חושף רצפות. זה, אגב, החלק האהוב עליי. אין כמו ריצוף שמתגלה מתחת לגינה פרועה.
.
אבל לא בגלל כל הדברים האלו אני גוללת את הסרטונים שלו חצר מוזנחת אחרי חצר מוזנחת. אני עושה את זה כי הוא מכסח את כל החצרות הללו בחינם. הוא פשוט רואה בית מוזנח, דופק בדלת ושואל אם זה בסדר שהוא יכסח עבורם את הדשא.
.
בהתחלה אמרתי לעצמי שמדובר במישהו עם איזה OCD רציני וככה הוא מטפל בעצמו. אחר כך אמרתי לעצמי שאולי זה מישהו שעשה אקזיט ואין לו מה לעשות עם כל הזמן שהתפנה לו עכשיו שהוא מיליונר. אבל אז, יום אחד, הבחור הזה, ששמו ספנסר, ניגש למישהי, אם חד הורית עם חצר ענקית ופרועה במיוחד, והיא מיד זיהתה אותו.
.
איך היא זיהתה אותו? הצצתי למעלה בראש העמוד שלו - לספנסר מכסח הדשא שלי יש יותר מ-5.5 מיליון עוקבים!! אומייגאד, עכשיו הכל היה ברור. 5.5 מיליון עוקבים מספקים לו 3 מיליארד צפיות בשנה, מה שמאפשר לו כלכלית להציע את עצמו - את הזמן שלו והשירות שלו - בחינם למי שהוא בוחר.
.
זה היה הרגע שהתמכרתי. הבנתי שאני לא רק נהנית מהסרטונים המוזרים האינסופיים של כיסוח הגינות הללו בקנזס, אלא גם מהידיעה שכל צפייה שלי מאפשרת לספנסר לעזור לעוד משפחה. או נכה מלחמה. או אלמן. או אותה אישה מבוגרת, שאחרי שהעוקבים שלו נחשפו לגינה שלה גילו שאין לה כסף לטיפולי שיניים, ובתוך יממה אחת תרמו לה 380 אלף דולר. אתם צריכים לראות איך היא עומדת שם על הדשא המכוסח שלה ושואלת בפליאה מכמירת לב: בשבילי? הם תרמו את כל זה בשבילי? למה? הם לא מכירים אותי!
.
המודל הקהילתי של ספנסר גאוני: הוא לוקח את הפרסום והחסויות של מיליוני הצפיות מכך שעזר לאדם מסוים ומשתמש בהם כדי לעזור לאדם נוסף. וכך כל חצר מממנת את החצר הבאה ואת האפשרות שלו לתת מעצמו.
.
במילים אחרות, הוא בנה כלכלה שבה ככל שהוא מצליח יותר, הוא יכול לתת יותר - וככל שהוא נותן יותר, הוא מצליח יותר.
.
יש בעולם כל מיני מודלים של קהילות נדיבות - באנגליה במקום ללכת לחדר הכושר יש מי שעושים את הכושר שלהם כשהם רצים הלוך חזור כדי לעזור למישהו שצריך, למשל, להזיז כורסה כבדה, בפרויקט שנקרא GoodGym.  בהודו פועלת רשת בתי החולים Aravind שבזכות ניהול יעיל במיוחד מצליחה להשתמש בהכנסות מהמטופלים המשלמים כדי לממן טיפולים גם למי שידם אינה משגת. ומדובר במאות אלפי טיפולים בשנה ללא עלות.
.
בקהילות האלה לא סתם מדובר באנשים טובים שעוזרים זה לזה, אלא במודלים שמארגנים את הנדיבות. בשם הנדיבות אנשים עושים את הספורט שלהם ברחובות, צורכים טיפולים רפואיים, או צופים עד הסוף בסרטון אינסופי של כיסוח דשא - ואחרים מקבלים את מה שהם זקוקים לו.
.
וזה מעניין אותי כי זה שובר את הסיפור שהתרגלנו אליו, שאומר שיש רק שתי אפשרויות: או למכור למישהו מוצר, או לתת אותו במתנה. אבל הקהילות האלו מגלות שיש אפשרות גם לנדיבות שלא מכלה את עצמה, ושלפעמים דווקא המכירה, הצפייה, החסויות והתשלום הם שמאפשרים למנגנון הנדיבות לא להיגמר.
.
וכך כל קהילה כזאת היא מעגל נדיבות ונתינה שמממן את עצמו.
.
ואני חושבת על זה המון בהקשר של עונות ההשראה שלי - הקהילה הזאת מונה מאות כותבות וכותבים, ובסך הכל אלפי אנשים שמלפני שנה עברו ביחד את התקופה הקשה הזאת, מתוך לימוד וכתיבה ומחשבה משותפים. ובה בעת הקהילה הזאת הצליחה השנה להחזיק מאות כותבות וכותבים ללא עלות, ודווקא את מי שנתלו במפגשים שלנו כמו במסיכת חמצן: משפחות של פצועי צה"ל שהתחברו לזום מליד המיטה בשיקום, אלמנות צה"ל, אימהות שכולות, אימהות במילואים, וגם אימהות יחידניות ואנשים שבעקבות המלחמה איבדו את הפרנסה והיציבות בחיים.
.
אז אמנם אין פה מיליוני צפיות, אבל הצלחנו ליצור אקולוגיה של נדיבות: בכל פעם שמישהי נרשמת לעונת ההשראה, הכסף שלה כמובן קונה לה את המפגשים, התרגילים וההשתתפות בקהילה, אבל הוא גם מאפשר לאחרות שכל כך זקוקות לכך להשתתף ולקהילה הזאת להמשיך. ויש הרבה מאחורי הקלעים במערכת כזאת: אדמיניות והלפריות, טכנולוגיה ושעות רבות של הכנה ומחשבה.
.
וכך, כל עונה כזאת מתחילה לא רק עם מקראה של שירה ואמנות ותרגילי השראה, אלא גם עם השאלה שמעסיקה אותי ואת מי שמסייעות לי בדרך: איך אנחנו רוצים ורוצות לחיות ביחד? איך אפשר שהתשלום שלי על משהו יאפשר לא רק את המוצר שקניתי, אלא גם את קיומו של מרחב רחב יותר ממני?
.
אז למרות שיש כל מיני מודלים של קהילות של נדיבות, הרעיון מאחוריהן דומה: את לא חייבת לוותר על משהו כדי לתת למישהו אחר. את יכולה לתת בנדיבות ובו בזמן לקבל בעצמך.
.
ואני מדמיינת שיום אחד הכלכלה שלנו כולה תהיה מבוססת על מודל כזה. אחרי הכל אנחנו מנהלות את הבתים והמשפחות שלנו בצורה דומה. מתוך נדיבות וניסיון לגדול ולצמוח ביחד. לכן, מבחינתי, זו ההגדרה של כלכלה פמיניסטית.
.
אם את נרשמת לעונת ההשראה, את כמובן נרשמת קודם כל בשביל עצמך. ואני רוצה שהיא תהיה שווה לך כל שקל. אבל אני גם רוצה שתזכרי שמרגע שנרשמת נכנסת למעגל הזה שתיארתי כאן. מעגל של יצירה ושל נדיבות. את אחת הנשים שמאפשרות לדבר הזה להמשיך להתקיים: לטור הזה, שנשלח תמיד ללא עלות; למפגשי הכתיבה שמאפשרים גם למי שאין ביכולתה לשלם עכשיו - לכתוב; ולעונה הבאה, שתיוולד מתוך העונה הזאת.
.
העונה הראשונה שלנו נולדה מתוך המלחמה, מתוך המקלט והפחד. אבל בימים של שגרה היא גדלה להיות מערכת שאני רוצה שתהיה בעולם. שאני רוצה שיהיו עוד כמוה. כל אחת בתחומה - בכתיבה, במזון, ברפואה או בכיסוח דשא.
.
כל השנה אני מודה על הקהל שלי, אבל בטור הזה במיוחד – אני מודה לכל אחד ואחת מכן שנמצאים פה. למי שקוראים. למי שמעבירים הלאה. למי שנרשמים ולמי שמגיעים. אנחנו מצליחים ביחד לקיים כאן משהו שהוא גדול מסך הדברים שכל אחת ואחד מאיתנו מקבלים ממנו.

אנחנו מחזיקים את המעגל.