מחזורי השירים של מיה טבת דיין הם מהמקוריים והמרגשים שקראתי. יש בהם יכולת זיקוק מיוחדת של הכאב, של ההעדר ושל האין. והכל נעשה בפשטות, דרך היומיום, במילים "קטנות" שהולמות בקורא בעצמה גדולה. ספר השירה שלה פצוע ופוצע, עדין ופרוע, משתולל מתוך כאב, אך עם זאת בעל גבולות לשוניים ברורים ומדויקים. זהו הישג שירי גדול
