לָמָּה חַשְׁמַלִּית? מָה הַבְּעָיָה עִם רְגִילָה?
סָבְתָא שֶׁלִּי הַמֵּתָה שׁוֹאֶלֶת, כָּל הַחַיִּים
סָחַטְנוּ תַּפּוּזִים בַּיָּדַיִם.
לָמָּה שֶׁהִיא תַּעֲבֹד קָשֶׁה אִם אֶפְשָׁר לְהָקֵל?
זֹאת אִמָּא שֶׁלִּי, מֵעוֹלַם הַמֵּתִים שֶׁלָּהּ.
אַתֶּן רַק מְחַפְּשׂוֹת עַל מָה לְהוֹצִיא כֶּסֶף, רוֹטֶנֶת
סָבָתִי. חַיִּים שְׁלֵמִים
וּמָוֶת שָׁלֵם וַעֲדַיִן מְחַנֶּכֶת אוֹתָנוּ.
תִּקְנִי לָךְ וַאֲנִי אֲשַׁלֵּם, אִמָּא שֶׁלִּי מְסַיֶּמֶת אֶת הַדִּיּוּן.
כְּאִלּוּ יֵשׁ לָהּ עֲדַיִן חֶשְׁבּוֹן בַּנְק.
כְּאִלּוּ אֲנִי לֹא מְשַׁלֶּמֶת מִכִּיסִי
עַל כָּל הַמַּתָּנוֹת שֶׁהִיא קוֹנָה לִי מֵאָז שֶׁמֵּתָה.
אֲנִי אֶקְנֶה לָךְ, בֻּבָּה׳לֶה,
סָבְתָא שֶׁלִּי מִתְרַצָּה. כְּהֶרְגֵּלָהּ,
מְסִירָה מֵעַל אִמִּי אֶת הָעֹל.
בְּסַךְ הַכֹּל הוֹרִישָׁה לָנוּ סְכוּם יָפֶה
מִכָּל הַמּוֹנִיּוֹת שֶׁלֹּא לָקְחָה, שְׁאֵרִיּוֹת הָאֹכֶל שֶׁסֵּרְבָה לְהַשְׁלִיךְ לַפַּח,
הַתֵּיוֹן שֶׁטָּבְלָה בְּאוֹתָהּ כּוֹס תֵּה עַד שֶׁדָּהָה, הַגַּרְבַּיִם
שֶׁהִטְלִיאָה, מָה יִשָּׁאֵר אַחֲרַי
פְּרָט לְשִׂיחוֹת מְיַסְּרוֹת עִם הַמֵּתִים?
מָה אַצְלִיחַ לְהַשְׁאִיר מִכָּל הַשְּׁקָלִים שֶׁנִּצְבְּרוּ
עֲבוּרִי בְּאֵינְסוֹף שְׁעוֹת עֲבוֹדָה, חַיֵּי אָדָם,
דּוֹרוֹת עֲמֵלִים, אֲנִי אֲפִלּוּ לֹא אוֹהֶבֶת
תַּפּוּזִים. אֲבָל אַתְּ חַיֶּבֶת וִיטָמִין סִי לַבְּרִיאוּת שֶׁלָּךְ, שׁוּב
סָבְתָא שֶׁלִּי הַמֵּתָה. הִנֵּה אֲנַחְנוּ מַתְחִילוֹת מֵחָדָשׁ.
[מתוך: "לאן שנצוף שם בית", סדרת כבר/מוסד ביאליק 2018]