יהלומי שכחה

לִפְעָמִים קוֹרֶה
כְּמוֹ בְּאַחַר הַצָּהֳרַיִם הַזֶּה, לְמָשָׁל,
שֶׁהָאוֹר נִשְׁפָּךְ כְּחָלָב
מִבַּעַד לַתְּרִיסִים וְעַנְפֵי הָעַרְמוֹן נוֹצְצִים
מִגִּשְׁמֵי הַבֹּקֶר
בְּיַהֲלוֹמֵי שִׁכְחָה,
וְהַסַּפָּה רַכָּה וְהִיא מַצְנֵחַ
וּבִתִּי מְרַחֶפֶת מֵעַל רִצְפַּת הָעֵץ בְּרַגְלֶיהָ
וּמְנִיפָה אֶת מַקֵּל הַקּוֹסְמִים שֶׁלָּהּ
שֶׁזֶּה עַתָּה קִשַּׁטְנוּ בִּסְרָטִים צִבְעוֹנִיִּים
וּבוּעוֹת אֲוִיר שֶׁל צְלִילֵי פְּסַנְתֵּר עָפוֹת מֵעָלֵינוּ
בַּחֶדֶר וּלְרֶגַע אֲנִי חוֹשֶׁבֶת
שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר, שֶׁהַכֹּל מַמָּשׁ
בְּסֵדֶר.

[מתוך "ויהי ערב, ויהי תוהו", 2015]