*ארנבי מלחמה | מיה טבת דיין | 6 דקות בשישי | 27.3.2026*
השבוע ברבות לילות וימי המלחמה, השעות ללא שעות, הכותרות, והזמן המתארך, הצטרפתי בפייסבוק לקבוצת אוהבי ארנבים. למה עשיתי את זה? האם אני מגדלת ארנב? לא. האם אי פעם שקלתי לגדל ארנב? לא. האם אני בכלל אוהבת ארנבים? כמו שכל אחד אוהב, בספרי הילדים ובאגדות. האם אני אוהבת אותם מספיק כדי להיות בקבוצה של אוהבי ארנבים שמגדלים אותם בבית?
.
הפסקתי לייסר את עצמי בשאלות, והצטרפתי. זה היה מצב נפשי, כמובן: רציתי לקרוא כל דבר שאינו מלחמה ושהוא כן ארנבים. רציתי להתעמק במה אוכלים ארנבים. האם ידעתם שעד גיל 8 חודשים הם אוכלים אספסת ואז מרגילים אותם בהדרגה לעלים ירוקים וכופתיות? כלומר, כל הסיפור עם הגזר, מסתבר, אמור להישאר בגדר חטיף של פעם בשבוע!
.
למדתי שארנבים אוהבים לשחק במחילות, כמו חתולים, ובכדורי קש, ובמבוכים ובכרסום. פעם בחודשיים יש לגזור להם ציפורניים, תקשיבו איך - לעטוף אותם במגבת כמו בוריטו, להאיר בפנס על הרגל הפצפונית, אם יש צורך לחשוף את הציפורן בקיסם אוזניים, ולגזור.
.
לארנבים אסור להתרחץ. מים מכניסים אותם לחרדה והם עלולים למות מפחד. הם צריכים וטרינר אקזוטי, כי הכל אצלם אקזוטי. ואפילו הגינה הישראלית מסוכנת להם, כי חם בה, ויש בה טפילים ונחשים ומה לא. בבית דווקא אפשר לגדל אותם עם כלבים או חתולים. וגם אצלם זכר מסתדר בעיקר עם נקבה, ושני זכרים יהרגו אחד את השני בוודאות.
.
מה שמחזיר אותי למלחמה.
.
שאלתי השבוע בפייסבוק מהי נקודת השפל שהגעתן אליה במלחמה. לא סיפרתי כמובן על הארנבים שלי, למה לי, רק ביקשתי לשמוע. ואת 300 התגובות שהגיעו אני מביאה פה לפי כמה קטגוריות עיקריות.
.
הקטגוריה הכי פופולרית היא הסוכר.
"אכלנו עוגיות לארוחת בוקר"
"קינוח לנכד לפני ארוחת צהריים"
"ארטיק לארוחת בוקר"
"משלוחי מנות מפוזרים לארוחת הבוקר, צהרים, ערב, רק שלא יצפו שאכין משהו".
"יום שהתחיל עם בורקס לארוחת בוקר, מקדונלדס לצהריים ופיצה בערב. וביניהם חטיפים , אפייה, שעות טלוויזיה, לפסוח על מקלחת, שעות שינה.. אעעעע"
טל כתבה: "ארוחת ערב שהיא בעצם קערה ענקית של חטיפים. המלצתי להם לטבול בשמנת חמוצה, בשביל החלבון והמצפון.. הם לא ממש זרמו."
ולבסוף: "אכלתי תפוצ'יפס לארוחת צהריים עם בריזר, שניהם ממשלוח המנות שקיבלנו. ואני בכלל נטורופתית."
.
רגעי שפל אחרים היו קשורים לאזעקות:
"אמרתי שהלוואי שתהיה אזעקה כדי שהילדים יקומו כבר. הם בני עשר פלוס, זה היה בערך בשעה 9 בבוקר ואגב באמת הייתה אזעקה והם קמו".
"בן הזוג שלי אמר לילדים שיש התראה כשלא הייתה כדי להכניס אותם מהר לממד שיילכו לישון:-)"
"אחת המחשבות הקשות, ברגע של שבירה - שהלוואי שתהיה עכשיו התרעה כדי לאפס אותן מהמריבה והבכי. הן די נהנות מהקטע הזה של לרדת למקלט וזה כאילו מייצר "דף חדש" בבית"
"הערתי את הילדה לשמע "יירוטים חזקים" שמסתבר שהיו פריקה של מכולה מבניין סמוך. "
.
הנה כמה רגעי שפל של חוסר תפקוד:
"הפעלתי את אותה מכונת כביסה ארבע פעמים כי לא זכרתי להוציא ולתלות"
"יצאתי מהבית רק פעם אחת מאז תחילת המלחמה."
"הילדה לא הסתרקה שבוע, ויתרנו. מספיק לריב על צחצוח פעמיים ביום".
ומיכל כתבה: "יש לי בת אחת שמתקלחת פעם בשבוע כי היא פוחדת לצאת מהממד ובת שנייה שלא פוחדת אבל כל פעם שהיא מנסה לעשות משהו יש אזעקה."
.
חלק מהרגעים היו קשורים לכמיהה לשקט:
"יצאתי לקניות היום ועמדתי בתור לבשר ונתתי לאנשים לעקוף אותי כי רציתי עוד קצת זמן של שקט בלי הילדים 🤭😞"
"ממש עכשיו – הבת שלי קמה ושאלה אותי מה השעה. אמרתי לה 4 בבוקר ותחזרי מהר לישון. השעה 07:00".
"בסוף היום ראיתי באפליקציה של הניהול מסכים לילדים עשר שעות מסך…"
.
היו רגעי שפל שקשורים לכסף:
"שילמתי לקטנה שתנקה את חדר המדרגות של הבניין כדי שתשחרר קצת מסכים, שיחדתי באיזה דרעק מחנות זולה כדי שתצא איתי לסיבוב בחוץ... ויש לי תחושה שתחתית השפל עדיין לא הגיעה"
"שילמתי לבת שלי 60 שקל שתכין לי מוקפץ"
.
יש כמובן עוד המון. קראתי את כל מה שכתבו לי ואיפשהו, אחרי מאות וידויים כאלו, התחלתי לשאול את עצמי האם אלו באמת רגעי שפל? כלומר, איך עוד אמורות אימהות ואמורים אבות להתנהל בשעה של מלחמה פעילה בעורף, מלחמה שבה האימהות והאבות והילדים שלהם, הסבים והסבתות - כולנו הפכנו להיות חזית לחימה? ומה הקשר עכשיו אוכל בריא ושעות פיקוח על מסכים ושיעורי בית וקבוצות שלא עוסקות בארנבים? במילים אחרות, התחלתי לראות מולי לא אימהות ברגעי שפל, אלא מאות נשים שלוקחות על עצמן את האשמה המוכרת, בשעה שהן איכשהו מתפקדות, ללא הכשרה, ושורדות עם ילדים בימים משוגעים כאלה.
.
צבא העורף הכי חזק בעולם.
אמניות ההתגמשות והתיפקוד בלחץ ללא שינה.
.
ובאמת לבסוף, לאחר מאות תגובות, הגיעה אחת שסיפרה שילדיה הולכים לישון אחרי חצות ולא מתחברים לשום שיעור בזום ואז כתבה: "אני לא מרגישה שזה שפל. להיפך, אני מרגישה שאנחנו עם מיקוד על מה שבאמת חשוב – שעות שינה וחברה ככל שאפשר".
.
וזו היתה בעיני תמצית הכל, בסופו של השבוע הזה.
.
לה, ולכולנו, אני מקדישה את השיר הזה של רחל חלפי, שהבאתי גם לעונת ההשראה שלי ושאיתו אני מסיימת היום, כדי להזכיר לכולנו שלפעמים מה שנחשב לנקודת שפל הוא דווקא רגע של הורות מעולה, בזמנים של שפל:
.
אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלִּי בְּמֶקְדּוֹנַלְדְּ'ס
נוֹרָא אוֹהֶבֶת
מְשֻׁחְרֶרֶת מִמַּשְׂאוֹת מִטְבָּח חֲמוֹרִיִּים
מִן הָאַחֲרָיוּת הַמְצַמְרֶרֶת שֶׁל תְּזוּנָה בְּרִיאָה
הוּא טוֹרֵף דַּאבְּל סֶנְדְּוִיץ' שֶׁל בָּשָׂר נוֹטֵף
וַאֲנִי מְעַשֶּׁנֶת בְּשַׁרְשֶׁרֶת סִיגַרְיוֹת צִ'יפְּס
הוּא לוֹגֵם גָּלוֹן שֶׁל קוֹקָה וַאֲנִי מַגִּירָה אֶל בִּטְנִי קָפֶה שְׁלִישִׁי
פִּתְאֹם יֵשׁ לִי זְמַן לְהַבִּיט
יָשָׁר בְּעֵינָיו
פִּתְאֹם יֵשׁ לִי זְמַן לִכְתֹּב
אֶת הַוִּדּוּי הַקָּטָן הַזֶּה
כַּמָּה הַחֵטְא הַמְשֻׁתָּף
מְשַׁחְרֵר!
כַּמָּה הָעֵסֶק הַקּוֹסְמוֹפּוֹלִיטִי הַזֶּה
תּוֹרֵם לְהַרְגָּעַת הַתָּא הַמִּשְׁפַּחְתִּי!
בַּזְּגוּגִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת מִשְׁתַּקְּפִים
נֵאוֹנִים קְטַנִּים וְקָרִים
וּמִבַּעַד לָהֶן מְאוֹתֶתֶת הָעִיר
בִּידִידוּת
הַכֹּל
הַכֹּל נִרְאֶה כָּרֶגַע
בַּעַל-בְּרִית.
.
.
.
שתהיה לכולנו שבת שלום,
*מיה טבת דיין*
