*לתקשר עם האהבה | מיה טבת דיין | 6 דקות בשישי | 10.4.2026*
קיבלתי מכם המון ברכות ומתנות ליום ההולדת שלי בשבוע שעבר. מתנות, בשפה שלי, הן רעיונות חדשים, יצירות אמנות, ספרים שירים ששלחתם לי להאזין להם. ובין היתר קיבלתי מאחת הקוראות שלי פרק מפודקאסט במתנה. לחצתי פליי. זה היה ראיון עם הסופרת האמריקאית אליזבת גילברט, מי שידועה בעיקר בשל רב המכר הענק שלה "לאכול, להתפלל, לאהוב". וכך למדתי שלגילברט יש עמוד יפהפה בפלטפורמת סאבסטאק שנקרא "מכתבים מהאהבה" ובו היא וקהילה עצומה של קוראים וקוראות כותבים לעצמם ממש את זה, כלומר מכתבים מהאהבה.
.
למה הכוונה? למכתבים שהינם לא פחות מאשר תיקשור עם האהבה. עם האנרגיה של האהבה, אם תרצו. או "ישות האהבה". משהו שהיא עצמה עושה כבר 15 שנה, ושהיום אלפי אנשים בהשראתה לוקחים דף ועט, ואולי גם אייפון ופתקים, ושואלים בראש העמוד שאלה בגוף שני: "הי אהבה, מה את רוצה שאדע היום?", או "אהבה, מה חשוב שאבין לגבי עצמי?" ואז מתמסרים לכתיבה חופשית של מכתב התשובה שהאהבה כותבת דרכם, לעצמם.
.
האזנתי לזה בהתחלה בחצי חיוך. אני אוהבת תיקשור (אם עדיין לא האזנתם לפרקים שלי על תיקשור אני מניחה בתחתית הטור הזה לינקים), אבל לא חשבתי מעולם על תיקשור עם האהבה. כמו כן, אני מאמינה שכולם כולם יכולים לתקשר. ועדיין הייתי מופתעת מקווי הדימיון הרבים בין המכתבים של אנשים שונים לגמרי, אנשים שחלקם מעולם לא קראו מכתבים אחרים כאלה.
.
למשל, אצל רבים האהבה מדברת בלשון רבים או רבות. היא אומרת: "אנחנו איתך", "אנחנו לצידך", "אנחנו אוהבים אותך". או למשל, שוב ושוב חוזר אותו רעיון בניסוחים שונים: "מה שלא נראה הוא כל מה שבאמת ישנו", או במכתב אחר: " הבלתי נראה רב ועצום יותר מכל מה שכן אפשר לראות".
.
אבל הדבר שהכי שבה את לבי הוא האופן שבו האהבה פונה למתכתבים איתה: היא מכנה אותם בכינויי חיבה. לא רק "יקירה שלי", "מלאכית", "אהובה", אלא גם "מתוקה מדבש", "ארנבונית", "לחיים מתוקות שכמוך" עוד ועוד.
.
גילברט הסבירה בראיון שזו גם הדרך להתחיל, אם זה לא זורם לכן. לדמיין איך האהבה היתה קוראת לכן. ואם גם זה לא זורם לכן בקלות, היא מזכירה כמה קל לנו לתת שמות חיבה רבים ויצירתיים לכלבים ולחתולים וכמובן לילדים שלנו. וכמה אנחנו לעולם לא נותנות או נותנים שמות חיבה לעצמנו. למה בעצם? הנה הזדמנות להתחיל.
.
אז איך מתחילות? ובמיוחד אם לא עסקתן בתיקשור מעולם? קודם כל, גילברט מציעה, לא לחשוב על עצמך כעל מתקשרת שמזמנת איזו רוח. יותר טוב לחשוב על עצמך כמישהי שמדמיינת את קולה של האהבה. אפילו להמציא את זה. היא אומרת לא לדאוג, בהתחלה את ממציאה את זה, ובאיזשהו שלב את באמת מתחילה לשמוע קול פנימי שלא המצאת בכלל.
.
ואם דרוש לכן איזה שער כדי להיכנס למצב הזה, גילברט ממציעה לקרוא או להאזין למשהו שעבורכן מרגיש כמו אהבה. זו יכולה להיות מוזיקה שהיא אהבה עבורכן, או טקסט. גילברט עצמה קוראת למשל שירים של מארי אוליבר כדי להיכנס לוייב. אחר כך לכתוב בראש העמוד שאלה. "אהבה מה את רוצה שאדע היום?" ואז, לכתוב את מה שעולה בלי שיפוט. גם אם נדמה שזה מהדימיון. גם אם נדמה שזה דבילי.
.
אחרי 15 שנה ואלפי מכתבים, מה את יודעת לספר על המוזה הזאת של האהבה, שואלת אותה המראיינת בפודקאסט. זה דומה למוזה של יצירתיות, למשל?
.
הו לא! גילברט אומרת. יצירתיות דורשת ממך לממש, לייצר, להגשים. היא דורשנית ומלחיצה. אבל האהבה רגועה. לא איכפת לה מה את עושה ואת לא צריכה להוכיח את עצמך. היא פשוט שם. היא עונה על שאלות כמו האם אני בכלל שווה משהו? האם אני מבוזבזת? האם אני מספיק טובה? האם יש משמעות לחיים או שאני חיה חיים חסרי משמעות?
.
בשלב הזה חשבתי על סבתא שלי, שכנראה היתה מאוד מחוברת לישות הזאת של האהבה, כי היא טענה שלא צריך לדרוש שום דבר מהילדים שלנו. צריך לאהוב אותם. והיא גם התנהגה ככה, היה לנו מקום ללא שום שיפוט ושום דרישה אצלה, וזה היה מרחב עצום. גדול בהרבה מדירת החדר וחצי שלה. ובו בזמן חשבתי על כל מי שגדלו ללא אהבה כזאת. גם גילברט עצמה, שמספרת שמעולם לא קיבלה אהבה מהסוג הזה, ולכן מדי יום כשהיא כותבת כמה דקות היא מרגישה את האהבה שכמהה לה מילדותה.
.
לסיום אני רוצה להביא סיפור שהיא מזכירה על הדלאי לאמה ועל ביקורו הראשון במערב. זה היה בארצות הברית, בחדר מלא אנשים, מישהי שאלה אותו שאלה שהוא לא הצליח לענות עליה: היא שאלה, מה המענה שלך לשנאה עצמית? דקות ארוכות הוא ניסה להבין באמצעות המתורגמן שלו למה הכוונה - את מי את שונאת? למה? זה לא הגיוני. למה שתשנאי את עצמך? ואז הוא פנה אל הנוכחים בחדר, אתם יודעים על מה היא מדברת? בטח! ענו לו כולם. כמובן!
.
בתום אותו ביקור הוא סיפר ששני דברים היממו אותו בביקור שלו במערב: השנאה העצמית והצרכנות האובססיבית.
.
שניהם, אומרת גילברט, פנים של אותו דבר.
.
בקיצור אני מניחה פה לינקים – לעמוד ההתכתבות עם האהבה. לפודקאסט שקיבלתי במתנה. לפרקי התיקשור הקודמים שלי. זו נראית לי בדיוק התנועה שדרושה לי עכשיו, לחזור לדבר עם האהבה במקום עם המלחמה, דיברנו מספיק. ועכשיו שאפשר לשוב ולדמיין שוב את העתיד, אני מזמינה אתכן להצטרף אליי לריטריט השנתי שלי בלפקדה, בתחילת יוני, נכתוב ונלמד ונדבר ביחד אהבה, אימהות, גוף, כסף, וניתן לעצמנו זמן הבראה והשראה. כמה שאני צריכה את זה עכשיו! מוזמנות באהבה.
.
.
שתהיה לכולנו שבת שלום ושקט,
.
*מיה טבת דיין*
