*מהדורת החדשות הפנימית | מיה טבת דיין | 6 דקות בשישי | 27.2.2026*
תשמעו סיפור מהמם. השבוע קיבלתי הודעה. זו היתה הודעה מקוראת בשם אילנה. היא שאלה אם זה בסדר שהיא תעביר לי כמה הקלטות וואטסאפ מתוך שיחה שלה עם חברה. היא כתבה בעדינות שזו שיחה שהן ערכו בעקבות הטור האחרון שלי, על לסגור דלת. ושכל תשובה ממני תתקבל באהבה.
מיד אמרתי לה בטח.
.
אילנה העבירה לי לוואטסאפ שבע הודעות קוליות. באחת היא מדברת עם חברתה על הרעיון של דלתות שנפתחות ונסגרות. בשנייה חברתה עונה ואומרת לה כמה המחשבות שלה נהדרות בעיניה, ואז אומרת שהיא לא מתפלאת כי היא יודעת שאילנה גם כותבת. ואז אילנה עונה לה ומעודדת גם אותה לכתוב, ממש מפצירה בה. ואז הן שבות לדבר על העניין של לסגור דלת מאחורייך ומזכירות טורים אחרים שלי.
.
האזנתי להודעות האלו ברצף כאילו אני זבובה על הקיר של השיחה ביניהן, וכשההודעות הסתיימו נשענתי לאחור והרגשתי כאילו הלב שלי מתרחב ומתרווח.
.
גם כי שתי החברות האלו כל כך טובות אחת לשנייה ומלאות אהבה והערכה זו לזו.
.
אבל גם בגלל הההתעקשות שלהן להאריך ולדבר על משמעויות, על מחשבות, ולעודד אחת את השנייה על הכשרונות שלה, החוכמה, הדיוק. לא היה בזה שום סמול טוק. לא היה בזה שום דבר ממה שקורה בחוץ. כלום מהכותרות המעיקות כל כך כבר שבועות. והן גם לא דיברו על איש, לא ריכלו, לא התבוננו בכלל החוצה, אלא רק פנימה, על הבירור הפנימי של עצמן.
.
וזה הרגיש כמו שידור חי מהשטח, רק הפעם מהשטח של הלב.
.
וואו, כמה הנפש שלי היתה צמאה לזה: להפסיק לשמוע את כל מהדורות החדשות החיצוניות ולהאזין למהדורת החדשות הפנימית, כמו זו שהגישה לי אילנה, בשידור ישיר מאולפן הוואטסאפ של חייה.
.
וכשעמדתי לכתוב ולהודות לה, מצאתי הודעה נוספת ממנה. היא הסבירה מדוע התקשורת בינה ובין החברה הספציפית הזאת יכולה להתקיים רק בהקלטות, וכך גם איך 6 הדקות המוקלטות שלי נכנסו לחייה של החברה, ולבסוף היא הודתה לי בשם שתיהן וכשחתמה את שמותיהן למדתי שאילנה אינו השם שלה בלבד. שתי החברות חולקות את השם הזה. שתיהן אילנה.
.
וכך אחרי השידור החי מהלב של שתי האילנות, נזכרתי בדבר פעוט שהוא גדול מאוד: את תמיד יכולה להחליט מה לחשוב, ומתי לחשוב את זה. וכמה זמן להקדיש לזה. ולאיזה עומק. גם אם הקולות מבחוץ מתגברים, הדיעות רועשות, הפרשנויות נחרצות, והאוויר מתמלא בחדשות, פוסטים ונבואות.
במילים אחרות, את תמיד יכולה להיות אילנה ואילנה.
.
ומכיוון שכך, החלטתי להתריס כנגד כותרות השעה, וניגשתי לכמה עמודי אינסטגרם שמציעים אך ורק חדשות טובות. אלה עמודים שמתמחים בלהפנות את הזרקור לדברים טובים או מרגשים או עמוקים, בלי קשר למה שמתרחש בחוץ.
.
אלה בדיוק העמודים שאני רוצה להיות בהם עכשיו. זה בדיוק המקום שאליו אני רוצה להפנות את התודעה.
.
ומיד גיליתי שם שלל דיווחים על מחוות מלאות חסד. למשל אחיות בית חולים שלאחר מותם של מטופלים גוזרות את הדף עם תרשים הא.ק.ג. האחרון שלהם ומכניסות לבקבוקון קטן, לתת למשפחות מזכרת שאותה הן מכנות "פעימת לב בבקבוק". או בת שאביה השביע אותה לפני מותו שתמשיך לקנות בשמו מתנה ופרחים לאמה מדי שנה ביום האהבה, והיא עושה את זה. קונה ומייבבת ואז מביאה לאמא ומייבבת והכל טבול בכל כך הרבה יופי וגעגוע.
.
ואז ראיתי טרנד חדש בשדות תעופה, שבו קהל שלם של אנשים זרים מריעים למי שחוזר הביתה חחח זה מצחיק ונהדר כל כך. ולבסוף ראיתי את המחליקה על הקרח אמבר גלן מקבלת הודעת וואטסאפ מלא אחרת מאשר מדונה! לאחר שביצעה החלקה אמנותית עם שיר שלה.
.
בכל פעם שאנחנו קוראים ידיעה מדאיגה כלשהי בחדשות אנחנו מפסידים ידיעה מרגשת ומלאת חסד מחוץ לחדשות. ולפעמים כל מה שצריך זו דקה אחת להפנות את המבט. ואז עוד דקה. ואז עוד. עד שזה מצטבר.
.
ואני רוצה לסיים בשני דברים – האחד, בתזכורת לעצמי, שבשעה שאנחנו עוברים פה בתעלה חשוכה של ההיסטוריה, מתקיימות לצידנו צורות חיים נוספות שחיות ממש בטוב. אחד הפוסטים בעמודים השמחים סיפר על דובון המים – חיה מיקרוסקופית שנראית כמו קרדית אבק, ושדווקא היא החיה העמידה ביותר בטבע – היא שורדת באפס מעלות, במאה מעלות, בקרינה ובוואקום. אז הנה דוגמא לאיפה באמת יש לחפש את העמידות והכוח.
.
חוץ מזה הוא הזכיר את התמנון שיש לו שלושה לבבות, דם כחול ותשעה מוחות. והוא יכול לערוך את ה-RNA של עצמו. אז הנה דוגמה להתגמשות עם המציאות!
.
והוא הזכיר גם את המדוזה הנצחית, שנקראית ככה כי היא כל פעם מחדש מחזירה את תאי גופה לשלב ההתפתחותי הראשוני, ומתחילה את מחזור החיים מחדש, וכך בעצם לעולם אינה מתה מזקנה.
.
אני ממש ממש ממליצה לכולם להיכנס לעמודים שמחים כאלו. אני אניח פה שני לינקים למי שרוצה. ואני גם מזכירה לכן בתזכורת אחרונה בהחלט שביום ראשון אנחנו מתחילות את עונת ההשראה של האביב – 10 שבועות של כתיבה קהילתית איתי - וגם זו דרך מעולה להיות עמידות וגמישות עם המציאות ולהתעמק כמו אילנה ואילנה! כי בעונת ההשראה אנחנו מחליטות איך באמת צריכים ימי ראשון להיראות, איך שבוע צריך להתחיל, ואז מאזינות לעצמנו ולשירה ולהשראה וכתיבה על פני כל השאר. וככה זה נראה כשאנחנו מחליטות במה להתרכז וכמה להתרכז בזה. זה דבר כל כך מזכך. כל כך נפלא. שלא פלא שהוא הפך עוגן בעת הזאת לכל כך הרבה אנשים. אז אמנם לא חייבים לכתוב אצלנו, אבל כן חייבים להטות אוזן למהדרות החדשות הפנימית של הלב שלנו, שהיא מהדורת החדשות החשובה מכולן.
.
שתהיה לכולנו שבת שלום ושקט,
*מיה טבת דיין*
