*פאודה | מיה טבת דיין | 6 דקות בשישי | 4.9.2026*
השבוע סיפרתי בפייסבוק שהבנות שלי לא התחילו את שנת הלימודים ב 1.9. במקום, הן יתחילו אותה שבוע מאוחר יותר, ובמקום אחר – כי במהלך הקיץ ארזנו כמה תיקים ונסענו לאי במערב קנדה, אי שיש בו 3000 עצים על כל אדם שמתגורר בו, ועל כל 14 אנשים יש דב או אייל.
.
סיפרתי בפייסבוק שהיה דרוש לנו להיות במקום עם טבע ועם שקט – עוד מאז הטיל שנפל ופגע בביתנו. עברו כמעט שנתיים מאז, אבל מי שעבר נפילת טיל יודע שלא משנה כמה זמן עובר, הטיל ממשיך ונופל בתוכך עם כל אזעקה או בום או אפילו דיבורים בחדשות על התתחממות אזורית. הטיל הזה פונה מהר מאוד מהרחוב, אבל השאיר בנו אימה שחזרה במלוא גודלה עם כל אזעקה. עד שמתישהו נהיה ברור שאנחנו צריכים להתרחק לזמן מה כדי להירפא מזה.
.
סיפרתי בפייסבוק איך חבר אמריקאי אמר לנו אבל למה לקנדה? שם הכי גרוע! והוא התכוון הכי גרוע ליהודים. קנדה מנתה בשנה שעברה כמעט 800 אירועים נגד יהודים, 95 אחוזים מהסטודנטים היהודים דיווחו שנתקלו באנטישמיות, ואילו בארצות הברית רק השבוע טראמפ עשה כותרות כשסיפר על פניה אישית ורשמית שקיבל מיהודי קנדה שביקשו ממנו שייצור להם מסלול הגירה מזורז.
על רקע אנטישמיות.
.
ובכל זאת הרגשתי שאני צריכה להיות בזמן הזה בצד הזה של העולם - במקום שבו התחלתי את הסיבוב שלי ב 7.10, כשלימדתי בקליפורניה ולראשונה נתקלתי באנטישמיות. השהות שלי בארהב אז הסיטה אותי מהמסלול הרגיל שלי והובילה אותי לפגוש מאז קהילות, סטודנטים, כנסים על אטישמיות, משלחות, מפקדים בצהל וגופי הנהגה אחרים. להתראיין לפודקאסטים בארהב, לכתוב ולפרסם מאמרים בארץ ובחול וכמובן שגם ספר שיריי האחרון "היהודייה הנודדת", שזכה בפרס רעיית הנשיא, הוא תוצר ישיר של המסע הזה.
.
הרגשתי שזה הזמן שלי לעבוד בלהיות עם ישראל, ושאת העבודה הזאת אני צריכה לעשות כאן, עם חצי העם היהודי שמתגורר באזורים האלו של העולם, ושעולמם רועד מאוד כבר זמן רב.
.
אז בשנה הקרובה אני אהיה כאן, גם אפגוש קהילות בכל רחבי צפון אמריקה וגם אשתתף כעמיתה בתכנית מנהיגות יהודית, אבל על כל זה עוד אכתוב. בינתיים אני רוצה לספר לכם על משהו קטן אבל גדול שקרה לנו השבוע אחרי שפרסמתי את הפוסט ההוא.
.
וזה קשור לזה שעם כל הסטטיסטיקות והסיפורים על אנטישמיות בקנדה, אפילו באי במרוחק שלנו עדיין אין לי מושג מה לענות כששואלים מאיפה אנחנו. איך לפענח מי שואל וכמה מסוכן יהיה לומר את האמת.
והשבוע היתה לנו פגישה בבית הספר.
.
זו היתה פגישה מקדימה לשנת הלימודים. רצו לפגוש את הילדה החדשה שהגיעה. ואמרתי לעצמי מה יהיה? מה אם כבר יש להם דעה עלינו עוד לפני שהגענו? מה יהיה אם יסתכלו עלינו בעין עוינת, או ישאלו שאלות קשות, או לא ישאלו כלום אלא יסתירו את מה שהם באמת חושבים? מה יהיה עם הילדות שלי?
ואז נכנסנו לחדר של היועץ.
הוא אפילו לא הרים אליי את המבט ואני מיד אמרתי לעצמי זהו מיה, נפלתם חזק הוא לא מסוגל להסתכל לך בעיניים.
.
הוא שאל את הבת שלי במה אפשר לעזור לה, והבת שלי ביקשה לעבור משיעור מסוים במערכת לשיעור אחר. יש בבית הספר המון שיעורי בחירה, כולל יוגה וכתיבה יוצרת ודרמה וצפייה בכוכבים. והבת שלי ביקשה לעבור לנגרות. והיועץ הנהן, ושינה משהו במחשב. וכל הזמן הזה עדיין לא הסתכל עליי אפילו פעם אחת, ואני הלכתי והתכווצתי בכיסא שלי.
.
אלא שאז הוא סיים עם המערכת והרים את המבט ושאל את הבת שלי: תגידי, איך היה בבית ספר בישראל? איזו מערכת שעות היתה לכם? והיא סיפרה. והוא שאל, כמה ילדים הייתם בכיתה? בשכבה? והיא סיפרה. ואיך הצלחתם ללמוד עם המתח של כל השנים האחרונות?
.
ופה הבת שלי השתתקה לרגע. ואז הוא לראשונה הסתכל גם עליי.
והבת שלי סיפרה שתל אביב היא עיר מלאת חיים ומלאת שמחה אבל השנים האחרונות היו לא פשוטות.
.
היא לא סיפרה על הטיל בישראל, ולא על האנטישמיות שפגשנו בקליפורניה, ולא על האזעקות והמקלטים, הבניינים שנפלו בשכונה שלנו. היא פשוט אמרה "השנים האחרונות היו לא פשוטות".
.
ואז היועץ שתק קצת ואמר, אני לגמרי מתאר לעצמי. אני רואה איזו סדרה בנטפליקס שנקראת פאודה. אני מנסה להסביר לחברים שלי שעד שאתה לא נמצא במקום מסוים אתה לא יכול להביע לגביו דיעה נחרצת. אני רואה את הסדרה הזאת ואני מבין שאנחנו לא מבינים כלום. שאנחנו אפילו לא יכולים לדמיין איך זה נראה אצלכם.
.
ואז גם שתינו השתתקנו.
שתקנו לא רק כי לא ראינו עדיין את פאודה.
אלא כי אחרי מה שהוא אמר לא היה לנו מה לומר. מה עוד יש לומר.
.
וכי אחרי שחששנו כל כך מהמפגש הזה בקצה הרחוק של העולם, מצאנו את עצמנו מול מישהו שמסיים עוד מעט את העונה החמישית של פאודה. הוא שאל את הבת שלי, את יודעת ערבית? והיא אמרה לו כן, כולם בבית ספר למדו ערבית.
.
והא נענע את הראש שלו ככה לאט, מצד לצד. הוא אמר, עוד לא סיימתי את העונה האחרונה. ואז הוא הוסיף: אם מישהו יאמר לך משהו, אם תרגישי לא בנוח, או ישאלו אותך שאלה שאין לך תשובה עליה תעשי דבר אחד – תבואי אליי.
.
וזהו.
.
כשיצאנו משם היו לי דמעות בעיניים. גם של הקלה, כי באמת חששתי ממש לפני. וגם כי איכשהו מכל ההסברה והמאמצים ברשת והכתיבה בכל מקום, בסוף סדרת טלוויזיה אחת עקפה את כל זה ועשתה את ההסברה הכי טובה. מישהו שצופה בפאודה מהטלוויזיה שלו על אי עם מליארדי עצים ודובים ואיילים, אמר השבוע לבת שלי לבוא אליו כשהיא תצטרך.
והבת שלי חייכה. ונהייתה אופטימית. והלכה לקנות לעצמה דברים לבית הספר.
.
וזה הסיפור.
.
אז אם יש לכן קשרים בקהילות יהודיות ובאוניברסיטאות שחשוב שאגיע אליהן - אני ממש אשמח אם תכתבו לי והלוואי שנוכל לעשות דברים טובים ויפים ביחד. ולכל מי שעמדה לכתוב או לשאול, אני עונה מראש - נגיע להצביע. גם זה חלק מלהיות היום עם ישראל.
.
שתהיה לכולנו שבת שלום,
.
*מיה טבת דיין*
